BETA

11.10.2018

21:42

בירת ישראל: כך אימצו המסעדות בארץ את האוקטוברפסט

חג האוכל והבירה הגרמני הופך לחגיגה כחול-לבן, בהתאמות נדרשות: פחות אלכוהול (עניין של קיבולת) ונקניקיות אחרות (עניין של כשרות) | מוסף תרבות האוכל במהדורה המרכזית

אחרי חודש שכולו רצף אינסופי של חגים, שבתות, ארוחות משפחתיות ובישולים אפשר היה לחשוב שהיגיע הזמן לקצת שגרה מבורכת. ובכן – לא למסעדני ישראל, מי שלא יכולים להחמיץ אף הזדמנות או תירוץ למשוך אנשים לצאת מהבית.

 

אמנם במינכן כבר סיימו לפרק את אוהלי הענק של "אוקטוברפסט", פסטיבל הבירה הגדול בעולם, זה שמושך אליו בכול שנה יותר משבעה מיליון מבקרים שלוגמים קרוב לשמונה מיליון ליטרים של בירה - אבל כאן בישראל החגיגה רק מתחילה והשנה נראה שהיא גדולה מאי פעם עם עשרות בתי אוכל, ברים ודוכנים שמציינים את האירוע. 

 

 

 

 

 

 

הייתם מצליחים לחסל לבד? נקניקייה באורך מטר של מסעדת הגראג'
 

נקניקייה באורך מטר של מסעדת הגראג' ( אנטולי קריניצקי)

 

 

לא צריך לעבוד קשה מדי כדי למצוא את נקודות השוני שבין המקור הגרמני לבין "אוקטוברפסט" בגרסתו העברית. אלה לא רק מכנסי העור שחסרים והתלבושת של המלצריות, גם מה שעולה על השולחנות שונה בתכלית. אפילו הכוסות שבהן משתמשים כאן אחרות – למרות שמה שממלא אותן זהה.

 

לא בטוח שאפשר או צריך לצפות כאן לנאמנות גדולה יותר למקור. אחרי הכול ישראלי ממוצע שותה בשנה כמות בירה שגרמני שותה ביומיים-שלושה של חגיגות. הבירות אולי לא הולכות כאן בגדול, אבל האוכל – זה כבר עניין אחר – ומה יותר הגיוני כליווי לכוס ליטר של בירה מאשר מטר של נקניקייה. 

 

מפגש פסגה בין גרמניה לאמריקה. נקניקיות קנקרז של אביבית פריאל
 

גם הן בתפריט. נקניקיות קנקרז של אביבית פריאל (אילן ספירא)

 

 

אם במסעדת הגראז' הלכו על מקדם הגודל, הרי שבדוכן חדש בשוק מחנה יהודה שבירושלים קוראים תיגר על הקלאסיקות הגרמניות במבחר. וגם כמובן – בכול מה שנוגע לסוגיית הכשרות. 

אז הפופולריות הגואה של חג הבירה העולמי, כך נראה, עושה טוב בארץ בעיקר לשוק הנקניקיות - אלה שעד לא מזמן נחשבו למזון מהיר ונחות, כזה שאוכלים כמעט רק כשאין ברירה, מוצאות את עצמן במרכז הבמה. ומכיוון שאי אפשר באמת נקניקייה בלי בירה, אפשר לשער שהתופעה רק תלך ותתקבע מעתה בלוח השנה, בכל זאת, משהו צריך למלא את הבטן עד לסופגניות של חנוכה.