BETA

21.06.2018

22:37

לא רק אהרוני: הקולינריה הישראלית פותחת שולחן לתיירים מסין

בתוך כחמש שנים הוכפל מספר התיירים הסינים שמגיעים לארץ כמעט פי 5 – כוח קנייה שאי אפשר להפחית בערכו • מוסף תרבות האוכל של המהדורה המרכזית לוקח צ'ופסטיקס

פעם היו שני סינים, מקובל לומר בצחוק, והיום? היום יש המון. המשפט הזה, בשינויים מספריים קלים רלוונטי מאוד גם לסיפור של האוכל הסיני בישראל

 

 

אמנם מסעדות סיניות כמעט תמיד היו חלק מהנוף הקולינרי המקומי אלא שמרביתן נעדרו את המרכיב החשוב ביותר – האותנטיות. כן עד לא מזמן מסעדות כמו "הונג קונג דים סאם" שמתמחה בכיסונים מאודים בלבד היו כאן בגדר חלום רחוק; 

 

עכשיו נראה שלא רק המסעדות הסיניות המקומיות מחפשות להיות נאמנות יותר למקור, אפילו המסעדנים ואנשי האוכל הכי ישראלים שיש רוצים לדעת קצת יותר על האימפריה מן המזרח.

 

 

עשרות טבחים ושפים הגיעו השבוע, ביוזמת משרד התיירות לסדנה סינית מיוחדת, על הסירים והמחבתות ניצח דיוויד ליו, השף הראשי של מלון האינטרקונטיננטל בבייג'ינג. התלמידים רשמו, תיעדו וצילמו כל מנה וכל טכניקה כדי ללמוד איך עושים את זה קצת יותר נכון, ולאו דווקא עבור הקהל הביתי.

 

 

ספייסי ביף סיני

ספייסי ביף סיני (פוטוליה )

 

 

כן בכל הכבוד לסועד הישראלי, המוטיבציה הסינית של עולם האוכל כאן קשורה בעיקר בסינים עצמם, אלה שמגלים לאחרונה את ישראל כיעד תיירותי. בתוך כחמש שנים זינק מספר התיירים הסינים שמגיעים לארץ והכפיל את עצמו כמעט פי חמישה – מדובר כבר על קרוב ל-150 אלף תיירים בשנה שמהווים כוח קנייה ואכילה שאי אפשר להתעלם ממנו.

 

 

זה אולי נשמע קצת כמו התנשאות מקומית או דעות קדומות, אלא שכל הסינים שעמם שוחחנו נשבים שמדובר באמת לאמיתה. מסתבר שאחרי יומיים-שלושה של דיאטה מערבית, או אפילו, חס וחלילה, מזרח תיכונית, הגוף הסיני זועק למשהו מוכר. וזה מתחיל כבר בארוחת הבוקר. בשעת צהריים האוטובוסים פורקים קבוצה אחר קבוצה של תיירים רעבים בכניסה למסעדת "הים הסיני". ובערב יכולים מוכי הגעגועים להגיע למסעדות כמו "לונג סנג" התל אביבית ולבחור מתוך התפריט שמרבית הישראלים אפילו לא יקבלו לשולחן.

 

 

ואחרי כמעט שבוע של אוכל מקומי אפילו לא היה צורך במתורגמן כדי לזהות את ההתלהבות של המאסטר הסיני נוכח המראות, הריחות והטעמים המוכרים. אבל כאן במזרח התיכון, אתם בטח יודעים, גם בטן מלאה לא תעצור אף אחד – אז כמתחייב מהאופי הישראלי החלטנו לנסות ולהמיר עוד מישהו לדת הפיתות הטחינה, העמבה והחריף. ואם המנגל כמכנה משותף לא יצליח לשכנע את הסינים לוותר מדי פעם על האורז והמרק שלהם... הערק בטח כבר יעשה את העבודה.