BETA

22.04.2018

16:20

 מושקע ברמות שמדגדגות את החך. טוסט מוצרלה בופאלו וכמהין באגאתה
מושקע ברמות שמדגדגות את החך. טוסט מוצרלה בופאלו וכמהין באגאתה,
יעל רייף

מי שלא אכל את טוסט הבופאלו הזה, לא אכל טוסט מימיו

במקום הכי לא צפוי ברמת החייל מסתתרת ארוחת בוקר סודית עם מנת חובה שלא כתובה בתפריט, סלמון שמיימי וטוסט אחד שגורם לקריז קשה גם ימים אחרי שנאכל. ארוחת בוקר באגתה

המקום


"אגתה" הוא לא בית קפה וגם לא מסעדה, אלא מעדניה מהסוג שגורם לרצות להיות עשירים רק כדי לנסות את הכל. עבור הגרגרן המצוי מדובר בלונה פארק עם מעל 300 סוגי גבינות מהעולם, נקניקים, דגים מיוחסים ואגף שלם של מוצרי מדף ומקרר מכל קצוות עולם, כולל פסטה טרייה מאיטליה וחמאות מתנשאות מצרפת. אם מצליחים להפנות גב רגעית לכל לוכדני תשומת הלב שמסביב, מגלים כמה שולחנות בפנים ובחוץ, תפריט קטן המוקדש לצלחות מעדניה, סלטים וסנדוויצ'ים, ואפילו מנת בוקר סודית שלא כתובה בתפריט ומוגשת בסופ"ש בלבד. כל זאת כדי להסביר שכאן לא תקבלו ארוחה קונבנציונלית עם חביתה, ממרחים ומיץ תפוזים בצד, וזה אחלה דבר. מי אמר שאי אפשר להתחיל את הבוקר עם צלחת גבינות יוקרתיות, סלמון שונה מכל מה שהכרתם וטוסט מושחת עם מוצרלה שנחתה מגן עדן?

 

התפריט


יוקרתי, מגרה ומורכב מהרבה מנות שכיף להתעורר לצידן גם אם אינן חביתה. אגף אחד מוקדש לפלטות גבינה או בשר (94-140 שקלים) ומיד אחריהן צלחות של דוכסים עם מבחן מעדני מותרות דוגמת בוראטה, סלק אפוי עם גבינת עזים, פטה כבד אווז, פרושוטו, קרפצ'יו ברזאולה וגם צזיקי אמיתי (16-75 שקלים) שגודלן בינוני עד גדול. מלבדן יש גם כמה סלטים (39-43 שקלים), סנדוויצ'ים ממוצרי המעדניה (34-43 שקלים) וגם שקשוקה סודית שמוגשת בימי שישי ושבת בלבד. הלכנו על מדגם מייצג של שקשוקה, צלחת מעדניה, סנדוויץ' וסלט.

 

>>> לעוד ביקורות ארוחות בוקר - לחצו כאן

>> > מצאנו את מנת הסטייק אנד אג'ז המושלמת, והיא בכלל ערבית

 

 לא דומה לשום סלמון שתפגשו בארוחת בוקר גילה. צלחת סלמון באגאתה

לא דומה לשום סלמון שתפגשו בארוחת בוקר גילה. צלחת סלמון באגתה( יעל רייף)

 

הפחמימות


הקטע של המקום הוא חומרי גלם מעולים, אבל לא כקלישאה. כל מה שתטעמו כאן יהיה יותר טעים, יותר טרי, יותר פריך ועם יותר אחוזי שומן. כך גם הבאגט הקטן שמגיע עם השקשוקה ומוכיח שלפעמים באגט טוב מנצח חלה במבחן הטבילה + ספיגה של רוטב. הקראסט שלו היה כל כך פציח, שהיינו צריכים להצטייד בשואב אבק אחרי כל ביס, והפנים אוורירי, רך, ענוג ובהחלט מתמסר, במיוחד כשטובלים אותו ברוטב ומצפים ממנו לספוג את כל העסיס והטעמים. 

 

פחמימה נוספת שהייתה גולת הכותרת של הארוחה היא טוסט. לא קרוק מאדאם, לא קרוק מסייה אלא פשוט טוסט (43 שקלים), אבל כזה שמרומם לדרגת אמנות את הטוסטים באשר הם. הבאגט הוא אותו באגט ממקודם, ובתוכו שכבה נאה של מוצרלה בופאלו, עגבניה "רגילה" ועגבניות שרי ליקופן חצויות, קצת בזיליקום, ובמרכז הטעם - ממרח כמהין עדין ואדמתי, לא מהסוג המשתלט שרק מריח כמו כמהין ורווח ביותר מדי מסעדות בארץ. בהתחלה הגיע כל הטוב הזה בדרגת טוסטיות מדיום וול והוחזר ללחיצה נוספת בטוסטר כדי לחזור יפה, שזוף ועתיר חוטי מוצרלה נמסה שהועצמה על ידי הכמהין הטוב.

 

העיקרית


השקשוקה (43 שקלים), כאמור, מוגשת בסופי שבוע בלבד ולא נמצאת בתפריט. תוכלו לקבל אותה רק אחרי תחקור קצר של המלצרית וקריצה של מביני עניין. הוא מוגשת יפה ויוקדת מאדמדמות של מלא עגבניות טריות שבושלו, צומצמו והפכו לרוטב חמצמץ-מתקתק. זו לא השקשוקה הרגילה שתטעמו בכל מקום: הרוטב שמורכב מעגבניות שרי תמר אדומות וצהובות שנחרכו קלות יחד עם שום, מעט דליל ונטול כבדות אופיינית. למעשה, ספק אם השתמשו כאן ברסק עגבניות כדי להעצים את הטעם, וזה משמח כי ככה מרגישים את טעמה האמיתי של העגבנייה בלי מתקתקות שמשתלטת על הכל.

 

מלינים ילינו כנראה על היותה חד ביצתית, אבל במקרה הזה הבחירה מוצדקת: היות שהרוטב מורכב מעגבניות טריות ולכן עתיר מרקמים, ביצה נוספת הייתה מכבידה על הכל ומסמיכה את הרוטב יתר על המידה. מעל הביצה שבושלה לדרגה מושלמת פוזרה גבינה מלוחה ושמנה ועלי בזיליקום טריים שהוספו טריות רעננה.

 

>>> ירוק עולה: כאן תאכלו את שקשוקת התרד הכי טובה בארץ

 

המאזט 


 

לא תמצאו כאן, כאמור, צלוחיות מאזטים מסורתיות עם מיני מטבלים, טחינה וגבינת שמנת. על תקן תוספות צד אפשר להזמין אחת מצלחות המעדניה שאינן זולות, אך יכולות בכיף להספיק לשני רעבים שחלקו שקשוקה. אנחנו הלכנו על צלחת הסלמון (59 שקלים) עם צלפים וקרם פרש מנורמנדי. הקרם פרש באמת היה מצוין, אך על הסלמון אפשר לכתוב פואמה שתלך כך: הוא הגיע לשולחן כתום אך לא זרחני ; התנאה בעובי מרשים ומרקם שומני ; שבה את הלב בזכות עישון עדין ; ויגרום לכל הסלמונים המעושנים לדורותיהם להרגיש מאוימים. מעל היפיוף הזה פוזרו צלפים ובצל סגול פריך, ויחד עם הקרם פרש מדובר בביס שמיימי, שעלול להוציא מחובבי הסמוק סלמון אנחות שיעידו על הנאה גדולה. אותנו כמעט הרחיקו מהמעדניה.

 

 קומפקטית וחמודה. שקשוקה באגאתה

קומפקטית וחמודה. שקשוקה באגתה( יעל רייף)

 

 

הסלט


בהשוואה למנות הטובות שדגמנו, דווקא סלט החסה עם הגבינות והתות (43 שקלים) היה קצת בנאלי. נכון שגבינת הבושה היה מסריחה כראוי ובהחלט הכתיבה את מנעד הטעמים, אבל חוץ ממנה גם החסה (שבתפריט נכתבה כ"עגולה" אך בפועל הייתה חסה רומית רגילה), גם התות, גם פרוסות התפוח העבות וגם אגוזי המלך הרגישו די סתמיים, שום דבר שירומם את הגבינה ששקעה בין הררי החסה בפיסות גדולות וכבדות מדי. גם התות שעבר ערבוב עם הוויניגרט המתקתק נראה מעט פצוע וחבול ולא עשה חשק להערים אותו אל הפה. 

 

המשקאות


הפוך איכותי של קוסטה ד׳אורו (10 שקלים) היה נהדר, סמיך ותוקפני כמו שקפה של בוקר צריך להיות. חוץ ממנו הזמנו גם שוקו קר (14 שקלים) נהדר, שהתגלה כספא לפרלינים איכותיים שנמסו בתוכו והפכו כל שלוק למאוד שוקולדי. למעשה, היה זה אחד השוקואים הכי טעימים שלגמנו לאחרונה, ובהחלט הצדיק את ים הקלוריות שהשתכשכו בו.

 

 אפשר היה להשקיע יותר. סלט סלט חסה באגאתה

אפשר היה להשקיע יותר. סלט סלט חסה באגתה( יעל רייף)

 

השירות


מפתיע לטובה. למרות שמדובר במעדניה עם הרבה גרגרנים מסתובבים וטועמים, המלצריות היו רגועות במידה משמחת, יעילות, אינפורמטיביות וגם מאוד ידידותיות לילדים. שום פלבול עיניים או צקצוק שפתיים לא הורגש, וגם ההמלצות שקיבלנו לגבי המנות בהחלט עזרו לבנות ארוחה יעילה ומדויקת מבחינת כמות, כך ששום דבר לא נארז ואף בטן לא נותרה רעבה.

 

חשבון ותכלס


214 שקלים לא זולים עלתה ארוחת הבוקר האלטרנטיבית המעולה הזאת שהשביעה 2.5 רעבים והשרתה על הבטן והנפש תחושה של פינוק מלכותי. נכון שתשלמו כאן יותר מדיל הבוקר הבסיסי, אבל כשמשווים קרם פרש מנורמנדי, מוצרלה מבופאלו וסלמון מגן עדן לגבינה בולגרית, סלט טונה וחביתה - פער המחירים הרבה פחות כואב בארנק. 

 

>>> הארוחות מוגשות לאורך כל שעות פעילות המקום, ובסופשי שבוע עד השעה 16:00

 

אגתה - ראול ולנברג 24, תל אביב