BETA

24.02.2018

21:43

 חול כתיבול משתלט. שקשוקה ירוקה בכובשים
חול כתיבול משתלט. שקשוקה ירוקה בכובשים,
יעל רייף

המוסד הוותיק מציג: טעם של אכזבה וקצת חול

לכבוד השקשוקה הירוקה מגיעים במיוחד והמנה הטבעונית היא בשורה מרעננת ולא רק לטבעונים, אז מה בכל זאת גרם לנו לרצות לברוח כמה שיותר מהר מבית הקפה הוותיק "הכובשים"?

המקום


10 שנים זו חתיכת תוחלת חיים מכובדת למסעדה, שראויה להרבה הערכה, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בבית קפה שנמצא בלוקיישן לא מרכזי, ממש בסוף שוק הכרמל בואכה הכרמלית. "הכובשים" חי ובועט מספיק שנים ונושא באופי מספיק שכונתי, כדי שאנשים ירגישו נוח להגיע אליו גם בטרנינג פיג'מתי. חוץ מזה תמצאו בו שלושה חללי ישיבה - בפנים, במרפסת המקורה ופריסטייל על המדרכה ברחוב, וגם בריזה מהים הממש קרוב. יכול להיות שזה גם מסביר את החול שליווה חלק מהמנות. מצד שני - חול היה הדבר הפחות נורא שמצאנו באחת המנות המומלצות של המקום - שקשוקת תרד ירוקה.

 

המחיר


54 שקלים עולה ארוחת הבוקר הישראלית, הכוללת גם קפה ומיץ תפוזים שנסחט במקום. שאר הארוחות נעות בין 44-47 שקלים, ויש גם ארוחת בוקר קטנה ומצומצמת ב-33 שקלים.

 

>> אוהבים הגזמות? הכירו את מפלצת הסניקרס החדשה

>> העיקר המיתוג: נמצאה ארוחת הבוקר הגרועה בעיר

>> הסוד המתוק שהירושלמים לא רוצים שתגלו

 

תיבול מוזר ומרקמים מאתגרים. ארוחת בוקר טבעונית בכובשים

תיבול מוזר ומרקמים מאתגרים. ארוחת בוקר טבעונית בכובשים( יעל רייף)

 

התפריט


היצע ארוחות הבוקר מרשים מאוד, עם שמונה מנות שונות - חלקן בנאליות (שקשוקה אדומה, ארוחה ישראלית ומוזלי) וחלקן פחות (וופל עם קורנדביץ וביצה עלומה בוויניגרט שמפניה, בוריקה במילוי ביצה). אנחנו הלכנו על השקשוקה הירוקה (46 שקלים) שנחשבת לאחת ממנות הדגל של המקום ומגיעה עם טחינה, סלט ולחם, ועל הבוקר הטבעוני (47 שקלים), שמורכב מסלט גדול, כמה סוג מאזטים ולחם.

 

הפחמימות


למרות הפירוט השונה בתפריט, שתי הארוחות הגיעו עם כיכר קטנה וחמימה של לחם דגנים טרי ופציח עם זרעי פשתן וזרעי חמניות ודלעת, שתוכו אוורירי ואידיאלי לטבילה. כזה שיספוג נאמנה כל טעם שרק יתקרב אליו.

 

המשקאות


ממש אחלה. הפוך קטן של מאורו על סויה בוצע כהלכה עם קצף חלק ואחיד וטמפרטורה טובה.

 

המאזטים


הארוחה הטבעונית הגיעה עם שישה מאזטים, שלושה מהם העלו את השאלה מה עשו הטבעונים שמגיע להם לסבול ככה. בביס ראשון הרגיש טפנד הזיתים מעט מתוק, וזה היה מפתיע. בביס שני, כשהכל קצת תסס לנו בפה, הבנו שהמתיקות היא טעם הלוואי של הטפנד המאוד-מאוד מקולקל. טפנד העגבניות המיובשות שנראה כמו סוג של סלט טורקי כתמתם הרגיש, לדברי הצמחוני, כמו הבסיס לתבשיל דגים כמו שהוא זוכר מימי טרום הצמחונות: מלוח, כבד ומאוד תבשילי. לא משהו שמתחשק לפתוח איתו את היום.

 

מעליבה את חוש הטעם ביותר הייתה גבינת הקשיו, שניכר על פי מרקמה וטעמה שבילתה הרבה זמן במקרר. שום שומניות עדינה או מרקם "מריחתי" לא היה בה, וכדי למקם אותה על לחם צריך היה למעוך אותה טוב-טוב עם מזלג במחווה בלתי אלגנטית בעליל. הצ׳ירשי שהגיע במקום הלימון הכבוש היה חביב, שומי וכמוני במידה רבה, אך לא דמה לצ'ירשי המקורי, והטחינה סמיכה ואגוזית בדיוק כמו שטחינה איכותית צריכה להיות. בלט בהיעדרו משהו מתוק דוגמת ריבה או ממרח שוקולד טבעוני, שהיו הולכים מצוין עם הלחם החם והטרי.

 

 נקודת האור בארוחה. סלט טבעוני בכובשים

נקודת האור בארוחה. סלט טבעוני בכובשים( יעל רייף)

 

העיקרית


סלט הבריאות שהגיע עם הארוחה הטבעונית היה גם טעים וגם מרשים ויזואלית, עם המון צבעים כתומים, ירוקים וסגולים. התיבול היה חמצמץ, עדין ומדויק, ונבחרת נאה של אגוזי קשיו, ברזיל ומלך שפוזרו מעל נתנו קראנץ' כיפי והפיחו חיים בסלט שעלול היה להיות בנאלי בלעדיהם. 

 

השקשוקה הירוקה שנשמעה על פי התפריט מנחמת ומכילה בזכות הרכב מנצח של תרד, עלי מנגולד ושמנת, הייתה מתקפה לבלוטות הטעם, ולא מהזן המרענן. התרד לא היה מספיק מבושל אבל גם לא מספיק טרי, ונתקע אי שם בדיוק בנקודה הבעייתית שבה הטעם ברזלי נורא ומייבש את הפה. שום תיבול של מלח ופלפל לא הורגש בה, ועלי התרד היו עדיין מלאי נוזלים, מה שיצר בריכה עכורה ולא נעימה בתחתית הצלחת ומרקם לא נעים ללעיסה. עלי המנגולד לא אותרו או הורגשו בטעם וגם השמנת לא באה לידי ביטוי ברכות שמנתית ענוגה.

 

מה שכן, התרד כיכב בשקשוקה הירוקה בכמות נדיבה מאוד, אבל גם הרבה חול שליווה כל ביס, כנראה תוצאה של שטיפה חפיפניקית. בדיוק ברגע שבו השלמנו עם שקשוקה שהיא לא כבדה ועשירה אבל גם לא מרעננת, גילינו שערה שחורה בינונית בתוך המנה - לא מהסוג שרוצים למצוא באוכל ואז לדמיין מאיפה הגיעה. זה היה סימן מאלוהים ומהטבח לחתום את הארוחה.

 

השירות


 

שמרנו יפה את השערה בצד והראינו למלצר. הוא לקח, התנצל, חזר אחרי כמה דקות לנקות שולחן אחר ובאגביות אמר "כמובן שזה על חשבון הבית", מבלי לשאול אם נרצה מנה חלופית על חשבוננו העצמי או להציע שקשוקה אחרת במקום זו עם החול והשערה. להתרשמותו נראינו שבעים ומרוצים. 

 

>> תראו איזו מסעדה ניו יורקית עושה עלייה לישראל

 

אבל ההתנהלות הזאת הייתה רק המשך הבאסה. כבר כשהתיישבנו בכובשים סבלנו מאותה תופעה הידועה בשפה המחקרית "התעלמות", שהלכה והסלימה לכדי "גלגולי עיניים" על כל בקשה דוגמת מים או סוכר לקפה, שהלוואי שהיה מונח על השולחן יחד עם מלח ופלפל שנעדרו גם הם. כשהתיישבנו המקום היה בתפוסה חלקית ביותר עם שלושה מלצרים עובדים, אך 10 דקות עברו עד שקיבלנו את התפריטים. החלטנו די מהר מה בא לנו להזמין אבל אז המתנו עוד 10 דקות עד שמלצר עבר לידינו, וגם כשביקשנו פעמים מהמלצרית להזמין, היא ענתה בפרצוף שאינו נופת צופים "כבר" ונעלמה. חיכינו עוד ועוד גם למלצרים וגם למים שכבר ביקשנו פעמיים - ורק אז נלקחה ההזמנה. המנות דווקא הגיעו די מהר. לחוד, אבל די מהר.

 

 שום דבר ענוג או מנחם. שקשוקה ירוקה בכובשים

שום דבר ענוג או מנחם. שקשוקה ירוקה בכובשים( יעל רייף)

 

חשבון ותכלס


47 שקלים שילמנו על ארוחה פחות ממשביעה לאחר קיזוז השקשוקה הירוקה עם החול והשערה. אחרי שגם שירתנו את עצמנו וניידנו בהדרגה מלח, פלפל וסוכר לשולחן , גם עיכלנו לא מעט חול וקצת שערה וגם המתנו בסבלנות למלצר שיתעניין אם הכל בסדר - דבר שלא קרה אפילו פעם אחת במהלך הארוחה, הסקנו שעניין האירוח הוא לא מאבני היסוד של המקום. תכלס, זה קצת מוזר כי לצד האוכל מהותה של מסעדה היא חוויית האירוח, האווירה והשירות, וכאן חוץ ממלצר אחד שחייך אלינו מפעם לפעם, הרגשנו כמו הילד ההוא שאף אחד לא רצה להזמין למסיבה, אבל הוא איכשהו הגיע בכל זאת ועכשיו יושב בודד ורעב בצד.

 

הכובשים - הכובשים 8, תל אביב