חיות בר

ללילך וולך יש מסר לאיגוד צלמי החברה המאפיונרי: לא רק אתם יודעים לאיים

הסוגייה העלובה של בר וליאו, שעלתה לכותרות ושיחקה לכל הגיא פינסים עם מינוני האינטליגנציה במוח, חשפה בעצם משהו אחר, מטריד הרבה יותר. באופן אישי, לא מעניין אותי אם לא נראה את בר, יודה, נינט או שום סלב אחר שלא במסגרת עבודתו הרשמית והמוגדרת. אני לא מרגישה שזו זכותי המולדת להתעדכן אם אורנה דץ כן או לא עשתה שחי לפני שהרימה יד, או אם יב"ז נפלה לבור והציצו לה התחתונים. ממש כשם שאין לי עניין לצפות בפקיד השומה, ברופאה או בפקיד הבנק שלי, נתפסים בתמונה שערורייתית כשהם אוספים חבילה משפחתית של נייר טואלט. גם הקקי של הכוכבים לא מעניין אותי במיוחד.

אבל מאוד מעניין כשמערכת יחסים מקצועית לכאורה (ואני מדגישה - לכאורה), הופכת להיות מערכת יחסים המקבלת תפנית נוסח טוני סופרנו והחברים לפסטה שלו.

ארגון צלמי החברה, שבהתחלה רק עשה פרצופים של הילד המרוח בנזלת שאף אחד לא מסכים לשחק איתו, יצא במכתב שני, מלא באיומים אישיים, שחשף את המנגנון הרקוב שטרחו לשמר ולשמן במלוא העוצמה. בסופו של דבר, כמסתבר מהמכתב העילג, הנמוך והמכוער הזה – מדובר במאפיה, על כל עקרונותיה. הפפראצי הציעו את הטיוח וההגנה שלהם בפני הציבור, תמורת דמי שתיקה. בטיפשותם, הם מפילים בגילוי הדעת הזה, קודם כל את עצמם:

"שיתפנו פעולה, עבדנו יחד על הציבור והרסת את הקשר הזה. מהיום בר לא תוכל להסתובב בשנקין או בסינמה סיטי. ברגע שנדע נסמס לכל החברים, להגיע ולהציק. תקראי טוב טוב: להציק. בקיץ הבא עלינו לטובה, נשמור טוב טוב על החופים."

הרטוריקה המאפיונרית, היא זו שנמצאת תמיד לכאורה במצב של חוסר ברירה, כמו הגבר המכה ששואל את אשתו למה היא מביאה אותו למצב הזה שהוא מוכרח להעיף לה סטירה. הפפראצי בכלל רוצים להיות חברים ("אנחנו הטובים", הם מציינים במכתב) - רק תראי קצת ציצי, תדגמני זוגיות, תחייכי יפה, למה את מניאקית?

"אנחנו נמשיך להיות שם, והיום יותר מתמיד נדע על כל תנועה של בר, הכוכבת שלך, ונספר על הכל כמו כוכבת אמיתית. את רוצה שנעשה עיתונות? נעשה רק עיתונות."

השאלה אגב, היא לא למה בר או מי שזה לא יהיה ממשיכים לשתף פעולה, אלא למה אנחנו קונים את זה בכלל? אם הפפראצי כבר נדחפו לתוך השירותים בהם עושים שורות של קוקאין, אם הם כל כך מעודכנים לגבי "ההתנהגות המינית, מועדון חילופי הזוגות, הבגידות, המחלות וההשתמטויות", בבקשה. עיתונות חוקרת היא עיתונות שמפרסמת.

לשמור על המידע עד שתבוא שעת הכושר לסחוט את מי שהאכיל אתכם קויאר והשקה אתכם שמפניה תמורת שתיקה, היתה עבירה אתית ומשפטית בפעם האחרונה שבדקתי. רוצים לשחק אותה עיתונות – תפרסמו. ואם אתם חלק מהשמירה היחצנ"ית על הבועה, ומכרתם את מעט האינטגריטי שהיה לכם מראש, אכלתם אותה.

אנחנו, רוכשי המגזינים, מקדמי הצהובונים, מקדשי הגועל, שהודו בפנינו קבל עם ועדה שמשקרים לנו, מציגים לנו מציאות מסולפת, מאפשרים על גבינו התמימים טובות הנאה, ליטופי אגו, ולא אופתע אם גם כסף שחור - אנחנו אלו שיכולים לומר מספיק ודי. אתם לא מצלמים? אין דבר, אנחנו לא קונים. הרי אמרו לנו שעובדים עלינו בעיניים, אתם חושבים שזה מתחיל או נגמר בבר רפאלי? חישבו היטב. חישבו לאן ולמי אתם מנווטים את התמיכה הכלכלית שלכם, והחליטו שמספיק. כל מאפיה צריכה מימון, את המימון מאיתנו לא יקבלו יותר.