נערה עובדת

חמושה בחליפות אדידס וורדות, פלייבק וכנופיית רקדנים גמישים, מיסי אליוט הגיעה לת"א לעשות שמח, אולדסקול סטייל. הילית וולברג איז אין דה האוס

מי שנכווה שלשום מההופעה המאכזבת של די ג'יי שאדו, זכה אמש לפיצוי הולם למדי בהופעה של מיסי אליוט בגני התערוכה. גם אליוט, כמו שאדו, שזכתה לתהילה בשנות ה-90 ובתחילת האלף הנוכחי, לא באה להוכיח עד כמה עדכנית היא היום. היא באה להעיף את הגג, אולדסקול סטייל. זה התחיל במסורת ההייפ-מן/די.ג'יי שמחמם את הקהל בשרשרת להיטי היפ-הופ עכשוויים בגרסת 30 השניות, זה המשיך עם כניסה מלאת אנרגיה של מיסי לבמה לצלילי "On to The Next One" של ג'יי זי, ומשם למחרוזת של חתיכות משירים כמו "She's a Bitch", "Get Ur Freak On" ו"The Rain (Supa Dupa Fly)". ההתרגשות בקהל הוציאה מכל נערה ישראלית לבנה את הפרחה הדרומית שבה ומכל נער את ההום-בוי, ואחרי הפתיחה האדירה הזאת, מיסי הובילה מפגן תענוגות הזוי מעט, אבל גם סופר כיף.

 

<BR>

 

כשהיא עטופה בחליפת אדידס וורודה ומבריקה (כאילו השנים לא חלפו), מיסי לא הגיעה לכאן כדי לשיר לנו. גם לא לראפרפ. לעזאזל אפילו לא לרקוד (ולבחורה יש כמה צעדים לא רעים בכלל בסניקרס המעוצבים שלה). מיסי באה בשביל דבר אחד, והוא לעשות שמח. לעצמה ולקהל שלה.

פלייבק ונעליים

מיד כשחלף קטע הפתיחה היא חלצה את נעליה וזרקה אותם להמון במחווה בזבזנית כמו שרק בהיפ-הופ יודעים. היא מלמלה רצף של שורות ללא הקשר תחבירי או נושאי, על אילת, על תל אביב ובעיקר על ירושלים, בלי נאום מוכן מראש, בלי סימון מוסכם מראש בתכניה. לעזאזל, גם באמצע שירים היא החליטה לדבר במקום לשיר את המילים שהתנגנו ברקע בפלייבק. היא ירדה לשורות הראשונות, עלתה חזרה על הבמה, השאירה אותנו שוב בידי הדי.ג'יי כדי להחליף בגדים בעצלתיים, בלי למהר, וחזרה לפוצץ את האולם עם "Work It". מאחוריה כל הזמן הזה, חבורה של רקדנים עם סיבולת לב-ריאה מרשימה וללא מפרקים או עצמות חיוניות, שגילמו עוד אחד מהאלמנטים החשובים בקריירה של מיסי - הכוריאוגרפיה.

 

וגם כשההופעה נכנסה למוד השיא שלה, לא היה נראה שלמיסי בוער להספיק את כל הלהיטים, או כל שיר לצורך העניין. במקום, היא בחרה להקדיש הפסקה נוספת בשעה שעוד לא עברה, לאהבה האמיתית שלה - הפקה - על מנת להציג את הביאץ' החדשה שהיא מתכננת להפוך לסיארה הבאה. זמרת בשם שראייה שככל הנראה היתה תוצר של מנאז'-א-טווה בין ג'נט ג'קסון, גרייס ג'ונס ורופול (ואם אתם ממעריכי גוף האשה, אתם תרצו ללחוץ על הלינק), פצחה בליפסינג לפלייבק די מחורבן שקיבל פיצוי בצורת בגד גוף לבן וצמוד וקטע ריקוד מבריק. משם מיסי זימזמה עוד כמה מילים מ"Lose Control" ומ"Ching-a-Ling" והעבירה דקות נוספות בהעפת נעליים (וכדורגל חתום אחד) לקהל.

<BR>

בכל זאת, בכל הופעה אחרת סביר להניח שהסאונד המעורבב שנבלע בחלל, הפלייבק, העצירות בסופו של כל שיר (או בסופן של 30 השניות שלו) ומשך ההופעה הקצר מדי, היו עולים על עצם העובדה שמדובר בכוכבת היפ-הופ/מפיקה/רקדנית/מעצבת/אשה קולית למדי. מצד שני מיסי היא כל אלה ביחד, מה שלא רק הופך אותה לאיום מחומש, אלא גם לחבילה כוללת של סטייל וגוד טיים. לאליוט לא בער לתת הופעה עדכנית והיא בחרה להישאר במחוזות הבלוק פארטי הקלאסיים על טהרת הדי ג'יי, האם.סי ורקדני הרחוב.

חבילה של סטייל וגוד טיים

במבחן התוצאה הסופי מיסי השיגה קהל מיוזע להוט וחדור אדרנלין. ואפילו שהיא זנחה אותו במהירות אחרי מחווה מקושקשת לאלו שאינם עוד איתנו (הרשימה הרגילה, אלייה, טופאק, ביגי וכעת גם מייקל ג'קסון) וחזרה אחרי שאגותיו הבלתי פוסקות לא כדי לתת הדרן, אלא כדי להצטלם איתו ברקע, מיסי השאירה את האולם עם רעב למסיבה אל תוך הלילה. כל כך הרבה רצון, עד שאפילו אחרי שהיה ברור שמיסדאמינור כבר בדרך לנתב"ג, הקהל המשיך לרקוד באקסטזה עם הדי.ג'יי שנותר על הבמה לצלילי להיטים מבית היוצר של טימבלנד ואליוט שחתמו את הערב. הכשרון והאיכויות הפרסונליות של מיסי אולי לא באו לידי ביטוי באלבום ראוי בחמש השנים האחרונות (והאמת שגם עוד לפני זה), אבל אין ספק שמיסי הוכיחה אמש שבהופעה חיה, המוזיקה היא רק חלק. וכשהיא מופיעה, היא מספקת את השלם הכי מושלם שהיא יכולה לתת.

 

מיסי אליוט, גני התערוכה בת"א, חמישי 15.7.2010