30.12.2018

11:19

 סיכום מוזיקה 2018
סיכום מוזיקה 2018,
צילום: קולאז'

2018 בפופ, היפ-הופ ו-EDM: האמנים והשירים שעשו לנו את השנה

2018 הייתה נטולת בשורות חדשות, אבל גם בה היה אפשר למצוא לא מעט מוזיקה טובה: מרשמלו, קארדי בי, מאלומה, דואה ליפה עיצבו את הפסקול של 2018 • סיכום שנה

שנת 2018 מגיעה לסיומה, ולא נראה שתיזכר כשנה משמעותית במיוחד במוזיקה. נכון, קיבלנו לא מעט מוזיקה טובה, אבל מעט מאוד בשורות חדשות, תופעות גדולות, או להיטים יוצאי דופן.

 

ובכל זאת, היו כמה פנינים שהצליחו לבלוט השנה מעל השאר. הסיכום הזה יתייחס לשלושה ז'אנרים מרכזיים במוזיקה: פופ, מוזיקה שחורה ומוזיקה אלקטרונית. בכל אחד אבחר את השיר, האלבום, האמן וההופעה שעשתה לי את השנה באותו ז'אנר.

חשוב לציין שהרשימה מתייחסת למיינסטרים במוזיקה העולמית, לכן לא תראו כאן שמות כמו "TA13OO" או האדהאנטרז. כמו כן, הרשימה מבוססת על טעם אישי בלבד - כך שאת דרייק, שאני פחות מתחבר למה שהוא יצר השנה, לא תראו פה.

 

פופ
 

אמן/ית השנה – דואה ליפה

 

האם אפשר להיות יותר מושלמת מדואה ליפה? כנראה שלא. הזמרת המוכשרת המשיכה להיות כוח בולט בפופ גם השנה עם שני להיטים ענק "IDGAF" ושיתוף הפעולה האדיר שלה עם קלווין האריס – "One Kiss". האיכויות הנהדרות של  "Electricity", הופעות בגמר ליגת האלופות ובטומורולנד וזכיות באינספור פרסים, ביניהם הופעת הפופ הטובה ביותר בטקס ה-EMA, נתנו לה את התואר הנחשק. עם אלבום חדש שצפוי לצאת בשנה הבאה, אל תופתעו אם תראו אותה מככבת בסיכומי השנה גם ב-2019.
 

 

אלבום השנה – "Camila", קמילה קביו

 

קמילה קביו היא בחורה אמיצה. בגיל 19, כשלהקת פיפת' הרמוני (בה הייתה קביו חברה) הייתה בשיא הצלחתה, החליטה קביו שזה לא מספיק לה ויצאה לקריירת סולו במהלך שרבים ראו כטעות שיכולה לעלות לקביו בקריירה. קריירת הסולו התחלה חלש עם "Crying in The Club", אבל אז הגיע "Havana" והפך את קמילה לכוכבת על. אלבום הבכורה שלה, "Camila", הוא ההוכחה החותכת לכך שקביו כאן כדי להישאר.

 

מצד אחד וייבים שמחים ב-"Havana", "Inside Out" ו-"Lost Control" ומצד שני המון רגש ב-"Never Be The Same" המדהים ו-"In The Dark" הנהדר. קמילה מוכיחה שהיא לא רק מכונת להיטים בפוטנציה, אלא גם זמרת פופ ורסטילית עם יכולות ווקאליות ייחודיות שיכולה לרגש עד דמעות מצד אחד ולהרים מצד שני. בשנה יחסית חלשה לפופ, זה מספיק כדי להפוך את "Camila" לאלבום השנה.

 


שיר השנה – "no tears left to cry", אריאנה גרנדה

 

נתחיל מווידוי - אני לא אוהב את אריאנה גרנדה. נכון, היא מוכשרת, אבל בעיניי היא מזויפת ולא אותנטית בעליל. מצד שני, הפיגוע הרצחני בהופעה במנצ'סטר, יחד עם טרגדיות אחרות שחוותה אריאנה בשנים האחרונות, הולידו את "no tears left to cry" המדהים. זה מתחיל מעט עצוב, אבל מהר מאוד אוספת אריאנה את השברים ויוצרת המנון פופ אופטימי שגם מביא את היכולות הווקאליות האדירות שלה לשיא. השיר הזה, על כל איכויותיו, הוא בדיוק מה שהעולם היה צריך כדי להפוך את 2018 המדכאת לטיפה שמחה יותר.

 


הופעת השנה – מאלומה, פארק הירקון

 

נכון, מאלומה זה רגאטון ולא פופ, אבל אין לנו כאן סיכום שנה ברגאטון - ובינינו, עם ההשתלטות של הז'אנר על MTV, באמת שכבר אין הרבה הבדל. הכוכב הקולומביאני חזר לישראל אחרי הופעה בלתי נשכחת בלייב פארק ב-2017 ורבים חשבו שלזמר לא יהיה מה להציע שוב בטווח כל-כך קצר, אבל מאלומה התעלה על זה עם הופעה מחשמלת שהוכיחה – מדובר בכוכב על.

 

מאלומה בישראל
 

מאלומה בישראל (צילום: אור גפן )

 

 

מוזיקה שחורה

 

אמן/ית השנה – פוסט מאלון

 

אפשר להתווכח על איכות המוזיקה, אפשר להתווכח על היותו "Culture Vulture" (כינוי לאדם שמנכס לעצמו מאפיינים מתרבות שממנה לא הגיע, במקרה הזה – תרבות ההיפ-הופ) אבל עם דבר אחד אי אפשר להתווכח – אין כרגע אמן מאתגר ומעניין יותר מפוסט מאלון.

 

הראפר הצעיר, שמכונה "דונלד טראמפ של ההיפ-הופ", הוא ההפך הגמור ממה שאפשר לצפות בז'אנר, ולא רק בגלל צבע עורו. הוא לא התחיל מלמטה, אלא פחות או יותר קנה את דרכו לתעשיית המוזיקה דרך הכסף של הוריו. הוא גם הספיק לעצבן קהילה שלמה כשבחר לדמות את עצמו לגרסה לבנה של אלן אייברסון, אגדתNBA  וגיבור של הקהילה, ואפילו זלזל בז'אנר אליו שויך, כשאמר שמי שמחפש לבכות ממוזיקה או לחשוב על החיים לא צריך לשמוע היפ-הופ.

 

אלא שבדיוק כמו טראמפ, השנאה אליו רק מחזקת אותו. הביקורות על אלבומו האחרון "Beerbongs & Bentleys" קשות? זה ממש לא הפריע לו להפוך לאחד האלבומים המצליחים של השנה ולשבור שיא בילבורד, עם כניסה של לא פחות מ-9 שירים לטופ 100 של בילבורד בו זמנית.

 

אבל מה שהופך את פוסט לכל כך משמעותי זו העובדה הפשוטה שהוא מחזיר לז'אנר את האותנטיות והכנות, דברים שכבר פחות נפוצים במיינסטרים שלו, ודברים שהופכים את המוזיקה שלו למוצלחת כל כך. 

 

 

אלבום השנה – "Invasion of Privacy", קארדי בי

 

הסיפור של בלאקליס אלמנזר (קארדי בי) הוא ללא ספק אחד המעניינים בתעשייה. היא התחילה כחשפנית, הפכה לכוכבת אינסטגרם, לאחר מכן לכוכבת ריאליטי ולבסוף לראפרית מצליחה. אם ב-2017 עוד תהינו אם "Bodak Yellow" הוא הברקה חד פעמית, הרי ש-"Invasion of Privacy"  הוא הוכחה חותכת לכך שאלמנזר כאן כדי להישאר.

 

ההפקה חסרת פשרות, שיתופי הפעולה מעולים (מיגוס, SZA, מארון 5, ג'יי באלווין ועוד רבים), התכנים פורצי דרך (בטח מבחינה מגדרית) אבל מה שבולט מעל הכל הוא הוורסטיליות של קארדי, שמציגה אלבום בכורה מגוון, מלא תוכן, איכותי ונטול פגמים.

 

 

שיר השנה – "This Is America",  צ'יילדיש גמבינו

 

נכון, רוב הרעש שנוצר הוא בעיקר סביב הקליפ ונכון, דונלד גלובר הוא אחד היוצרים הכי אדירים שחיים בנינו כיום (ואם לא ראיתם "אטלנטה", רוצו לראות) אבל גם כשמורידים את העטיפה ומקשיבים לשיר עצמו – קשה שלא להתפעל מכמה אדיר הוא.

 

החיבור בין מסיבות לאלימות, בין אומנות לסבל, הרפרנס לפיגוע הירי בצ'ארלסטון ושאר המסרים שאפשר לנתח במשך שעות (ותאמינו לי, ניתחו אותם במשך שעות), יחד עם העובדה שמדובר פשוט בבאנגר רציני, הופכים אותו ללהיט ענק ולאחד הדברים היותר טובים ששמענו השנה. מדובר בהמנון שמגדיר בצורה מושלמת את איך אמריקה של היום מצטיירת דרך עיניו של בחור שחור – לבנה, גזענית ובעיקר אלימה.

 

 

הופעת השנה – פלו רידה, לייב פארק

 

לצערנו, לא קיבלנו השנה מספיק היפ-הופ בישראל ומהופעה של הוספין נעדרתי, ככה שפלו רידה זוכה מן ההפקר.

 

 פלו רידה בישראל
 

פלו רידה בישראל (צילום: דניאל סטרבורבדיס)

 

 

 

מוזיקה אלקטרונית

 

אמן/ית השנה – מרטין גריקס

 

בדיוק כמו בשנתיים הקודמות, כשזה מגיע למוזיקה אלקטרונית, אין חדש תחת השמש. מרטין גריקס המשיך להיות ה-DJ הטוב בעולם כשהוא מצליח לשלב בין פופולריות לאיכות. לצד קטעים פופולריים מצוינים כמו "Ocean", "Like I Do" ו-"High On Life" המדהים קיבלנו גם את "BYLAW", EP מעולה שהזכיר לנו שגריקס הוא מפיק אדיר גם כשזה מגיע למוזיקה אלקטרונית פרופר ולא רק ללהיטי MTV.

 

תוסיפו לזה הופעות מרכזיות בכל פסטיבל נחשב בעולם, הופעה באולימפיאדת החורף וכמובן הופעה ראשונה ובלתי נשכחת בישראל וקיבלתם את האיש הכי משמעותי במוזיקה האלקטרונית. ולמקרה ששכחתם, הוא רק בן 22.

 

 

אלבום השנה – "Human", סטיב אנג'לו

 

לצערי, הרבה אלבומים אלקטרוניים, בטח בז'אנרים היותר פופולריים של EDM, הם פשוט אסופת שירים, בלי איזשהי תמה שאפשר להצביע עליה או ערך מוסף שהופך אלבום לאלבום טוב.

 

מ-"Rejoice", האינטרו מעורר ההשראה, דרך "Dopamine" האמוציונלי ועד ל-"Nothing Scares Me Anymore" המשחרר אנחנו שומעים 21 קטעים שרובם ככולם נוגעים בשלמות. תמות של דת, שחרור ובעיקר הרוח האופטימית שמלווה את האלבום הזה גם ברגעים כבדים שלו הופכות אותו לאלבום האלקטרוני הכי טוב של 2018, שגורם לנו מעט להצטער שסווידיש האוס מאפיה מתאחדים ושלא נשמע בקרוב עוד מהסגנון הכל-כך ייחודי של אנג'לו.

 

 

שיר השנה – "One Kiss"

 

האם יש משהו שקלווין האריס לא מסוגל לעשות? אחרי הרפתקאות עם מיגוס ופרנק אושן חוזר למחוזות המוכרים של מוזיקה אלקטרונית עם "One Kiss", אחד מהטראקים הכי מרימים של השנה הנוכחית. השילוב של הוייב הדיפ האוסי יחד עם הקול האדיר של דואה ליפה יוצרים המנון דאנס קצבי, פאנקי וממכר שקשה להישאר אדישים אליו.

 

 

הופעת השנה – מרשמלו, גני התערוכה

 

זאת היתה שנה אדירה למרשמלו, שהפך לאחד האמנים הכי חמים העולם השנה ולמפיק שכל אמן בעולם ישמח לעבוד איתו. ההופעה שלו בישראל הייתה הוכחה שמעבר להיותו מפיק גדול ומכונת להיטים, מדובר גם ב-DJ נהדר. הלהיטים הממכרים לצד קטעי הבייס המבריקים, שהזכירו לכולם איפה מרשמלו מרגיש הכי בבית, הפכו את ההופעה שלו להופעה האלקטרונית הכי טובה שהייתה בישראל השנה, והאמת? אנחנו כבר רוצים סיבוב שני.
 

 מרשמלו
 

מרשמלו (צילום: אוראל סברן )