BETA

03.12.2018

13:21

 אלון עדר ולהקה
אלון עדר ולהקה,
מתוך האלבום "משתלבים בנוף"

מסתמן: האלבום החדש של אלון עדר ולהקה הוא יצירת מופת

אלון עדר ולהקה משתלבים בנוף עם אלבום מצוין, לירון עמרם מאגד את השירים לכדי חלום מסעיר ודויד ברוזה חוזר עם אלבום מסקרן משירי צרויה להב. ביקורת אלבומים לחג

שמונה ימים של חנוכה אנחנו מזמרים מזמורים של חג, אבל זו גם הזדמנות להתענג על שלושה אלבומים חדשים שהם חגיגה בפני עצמה. אז קחו את דמי החנוכה, ולכו אל חנויות הדיסקים. כן, יש דבר כזה.

 

אלון עדר ולהקה - משתלבים בנוף

 

לחוצים בזמן? אל תאזינו לאלבום החדש של אלון עדר ולהקה, "משתלבים בנוף". קיימת סכנה שהוא ישאב לכם את כל הזמן הפנוי, מאחר ותרצו להאזין לו שוב ושוב ולגלות מחדש קטעים נסתרים. כי זה הקטע עם אלבום: כל רצועה בו עומדת בפני עצמה כשיר מוצלח בר-זמזום, אבל המעטפה הכללית יוצרת מארג שלם של תחושות ורגשות, והתפעמות מחודשת מהכישרון של אלון עדר והלהקה שאיתו.

 

 

אל האלבום הזה (גם דיסק ותקליט, למעוניינים) מגיעה הלהקה ממקום בוגר ושלם יותר. יותר חברי להקה מבעבר השתתפו בכתיבה, בהלחנה ובשירה והניחו את חלקם בפסיפס המתהווה של מחשבות על יצירת משפחה ותחזוקה, גידול ילדים, זוגיות מתמשכת והחיים עצמם. אין כאן תזזיתיות תל אביבית, על אף הפזמונים הקצרים והשימושים בקיצורים (בשלושה שירים למשל עדר משתמש בקיצור אנל'א. חינני וחף מרשמיות), והמקום השליו והבוגר הזה עושה עם הלהקה חסד גם בשילוב שלהם ביחד. שני שירים באלבום בולטים בסגנונם: דואט עם רונה קינן לשיר מקסים של חנוך לוין מתוך "מלאכת החיים" (טביעות האצבע של חנוך לוין ורונה קינן ברורות כבר מההאזנה הראשונה) ושיר של הכנר אבנר קלמר, "כותרת של משפחה", המתאפיין בכתיבה יומיומית נונשלנטית. פזמונים מופשטים ומילים ישירות, ולחנים מבריקים שזוכים לעיבודים תומכים. אפרופו משפחה, באלבום הקודם בנו של עדר תרם קולות לאחד השירים, וכאן מצטרף אליו גם הבן השני, הצעיר יותר. טוב להתבגר יחד עם אלון עדר ולהקה.

 

גם האלבום הראשון, וביתר שאת השני ("סיכום החיים עד עכשיו") והשלישי ("השמרנים שוב באופנה") סבלו מאותה בעיה של רצון להאזנה בלופ. אבל האלבום החדש, קצת מבלי להתכוון, שואף לשלמות של מלודיות וטקסט המלווה בתזמורתיות, לעתים הרמונית ולעתים מאולתרת, אך תמיד כזו שמייצרת תחושה של חגיגה באולפן. מבלדות שקטות ועד מקצבים אפריקאיים, משירה שקטה וצרודה ועד עלייה לגבהים, אלון עדר והלהקה הופכים את האלבום החדש ליצירת מופת מרגשת שמחייבת האזנה חוזרת, בלופ.

 

 

לירון עמרם - חלום ישן

 

מתוך מסך עשן של גיטרות רוק וסלסולים בתימנית מגיח לירון עמרם עם אלבום חדש וחלום ישן, שנרקם למציאות. בהאזנה רציפה נדמה שגם אנחנו נמצאים בחלום, שמלווה גם בקטעים אינסטורמנטליים משכרים. "זה חלום ישן שהולך ונעלם", הוא שר ב"חלום ישן" ומוסיף ב"דמיונות" המצוין: "חייב לקום על הרגליים, ללכת למקום שבו ראיתי בעיניים מה שרואים רק בחלום".  בשיר "לעצום עיניים" מחדד עמרם: "לעצום עיניים, לתת למחשוב לשוט רחוק. להיעלם בינתיים עד שיעברו לצלול עמוק". סביב הרגשת החלום, נדמה שבאלבום הזה לירון עמרם רק רוצה לברוח מהמציאות ומהתמודדות איתה. ומי רוצה בעצם?

 

המילים, הלחנים, העיבודים והפריטה על הגיטרה - כולם פרי עבודתו של לירון עמרם, שמביא באמצעותם את המוזיקה התימנית והפופ הערבי מודרני לקדמת הבמה, למקום הראוי במוזיקה הישראלית. בין מילה למילה ובין קטע אינסטומנטלי אחד לשני, הגיטרות המזרחיות והשירה הגרובית הופכת את האלבום הזה לשלם מסך חלקיו, המוצלחים לכשעצמם, ולנדבך חשוב ומרגש במוזיקה הישראלית של ימינו.

 

 

דויד ברוזה - טבעת הזהב

 

אחרי שבע שנים חוזר דויד ברוזה עם אלבום חדש, חמוש בגיטרה וקול נעים. הפעם ברוזה נעזר במפיק לואי להב, איתו גם עבד בעבר על "האישה שאיתי" (אותו ביטוי שחוזר גם כאן, בשיר "מזח"). גרושתו של להב, המשוררת צרויה להב, כתבה את כל השירים באלבום. כל פעם שלחה לברוזה שיר אחר, אותו הלחין באבחה אחת עד שהצטברו לכדי אלבום שלם בתוך שבועיים בלבד. המהירות בה נכתב האלבום לא פוגמת באיכותו, להיפך. ברוזה נשמע בו כזמר דרכים ותיק עם מגפי בוקרים, נשען על טנדר חבוט עם גיטרה קרועת מיתר ושר למרחבים הפתוחים ולמהלכים בדרך, שמתקבצים להאזין לו.

 

ברוזה מפליא בלחן פשוט של שירים כמו "עץ הפקאן ו"טבעת הזהב", ברכות של "האנשים הלא נראים" וההמנוניות ב"אין חדש תחת השמש". תענוג להאזין לדויד ברוזה מחדש, וטוב שהשירים האלה, פרי עבודתו המשותפת עם צרויה להב, כרוכים לכדי אלבום שמסכם את היצירה הזו.

 

דייויד ברוזה בראיון על הדיסק החדש: "כשישראלי נושם, גם האוויר פוליטי"