BETA

25.10.2018

16:50

"האלווין": סרט אימה נהדר שעושה כבוד לקלאסיקה המיתולוגית

"האלווין" המפגיש את לורי סטרוד ומייקל מאיירס בפעם האחרונה. ג'יימי לי קרטיס המדהימה וקרב סופי נהדר הופכים אותו לסיקוול ראוי • ביקורת סרט

היום (ה') לפני 40 שנה, ב-25 לאוקטובר 1978, יצא לאקרנים הסרט "ליל המסכות" של ג'ון קרפנטר, במאי אלמוני דאז. הסרט, שהופק בתקציב זעום של 325 אלף דולר, הפך ללהיט ענק בקופות עם הכנסות של 47 מיליון דולר בארה"ב ולאחד מסרטי האימה האהובים בהיסטוריה.

 

הסרט הקלאסי הפך לסדרת סרטים מצליחה ללא קרפנטר, שהמשיך ויצר עוד כמה סרטי אימה קלאסים כמו "הערפל" ו"היצור" וביסס את מעמדו כאחד מבמאי האימה הגדולים אי פעם. כוכבת הסרט, ג'יימי לי קרטיס, הפכה לאייקון של סרטי אימה וכיכבה בכמה מהסיקוולים.

 

"האלווין"
 

"האלווין" (צילום: יח"צ )

 

 

היום מגיע לאקרנים "האלווין", המתרחש 40 שנים לאחר אירועי הסרט המקורי. הרוצח מייקל מאיירס (ניק קאסטל כמאיירס עם המסיכה וג'יימס ג'וד קורטני כמאיירס בלי המסיכה) נמצא בבית סוהר. בליל כל הקדושים מאיירס מועבר למתקן כליאה אחר, אך מצליח לברוח. הרוצח הולך בעקבות לורי סטרוד (ג'יימי לי קרטיס), הבחורה שהצליחה לחמוק ממנו, כדי להרוג אותה אך מסתבר שהיא מחכה מחכה למפגש הזה לא פחות ממנו.

 

כדי לראות את "האלווין" אתם ממש לא חייבים להכיר את כל היסטוריית הפרנצ'ייז שכן הסרט מבקש להתעלם מכל הסרטים מלבד המקורי. עם זאת, ידע מוקדם יעזור לכם להבין לא מעט רפרנסים בדיאלוגים של הסרט, שמתכתבים ואף מתבדחים על חלק מההמשכים, וכן את המטען הרגשי הגדול, שעומד במרכזו של הקרב הסופי בסרט.

 

הסרט נפתח עם זוג עיתונאים המנהלים פודקאסט שעוסק במקרי רצח שונים. הם המגיעים למתקן הכליאה של מאיירס כדי לשמוע ממנו על הרצח אך אנחנו מגלים שמאיירס לא הוציא מילה כבר 40 שנה. לאחר מכן, הם מגיעים ללורי שמתראיינת מעט (תמורת הסכום הנכון) אך מהר מאוד זורקת אותם מביתה. הפתיחה המצוינת והחכמה הזו עוזרת לנו ללמוד לא מעט על מאיירס ולורי, האפיון שלהם והדרך שבה התמודדו עם אותו לילה מפורסם.

 

"האלווין"
 

"האלווין" (צילום: יח"צ )

 

 

בדיוק כמו ב"ליל המסיכות: 20 שנים אחרי", לורי נמצאת בטראומה, אלא שאת ההתמודדות דרך האלכוהוליזם החליפה אובססיה למייקל מאיירס ולמפגש ביניהם שהיא מאמינה בכל ליבה שיגיע. האובססיה הזו עלתה לה בקארן (ג'ודי גריר, "שני גברים וחצי", "עולם היורה"), בתה, שנלקחה ממנה בגיל 12 אך לא לפני שלורי הספיקה ללמד אותה להגן על עצמה.

 

את דפוס ההתנהגות הבעייתי מנסה לורי גם עם אליסון (בתפקיד משמעותי ראשון) למורת רוחה של קארן. היחסים הפנים משפחתיים ותצוגת המשחק המפעימה של קרטיס מספיקים להחזיק את הסרט, שבוחר לשמור את המפגש הצפוי לסוף.

 

אחד הדברים היותר טובים בסרט המקורי הייתה היכולת של קרפנטר לבנות דברים לאט ולקחת את הזמן, מה שמגביר את המתח והפחד. בזמנו זה היה נחשב לפורץ דרך, אך בז'אנר האימה המיינסטרימי של היום אין כבר ממש מקום לזה. במאי הסרט, דייויד גורדון גרין ("פיינאפל אקספרס", "הוד מעלתך"), מבין את זה ומספק לא מעט רציחות במהלך הסרט שעשויות מצוין, אבל דווקא האיפוק שגילה קרפנטר הפך את הסרט המקורי לכל כך גדול והעובדה שזה לא קיים כאן, מונעת "מהאלווין" לגבהים של הסרט המקורי. 

 

"האלווין"
 

"האלווין" (צילום: יח"צ )

 

 

עקב אכילס של הסרט הוא ללא ספק התסריט, שכולל מהלכים עלילתיים שטחיים, לא אמינים ומגוחכים שפוגעים בתוצאה הסופית של הסרט. המון שאלות כמו מה עלה בגורלה של דמות מסוימת ולמה דמויות פועלות בצורה שבה הן פועלות, לא מקבלות הסבר מספק, מה שפוגע ביצירה כולה.

 

מלבד העניין הזה, גרין די נאמן לסרט המקומי ולוייב הכל כך ייחודי שיצר קרפנטר. הפסקול הנהדר של הסרט (שקרפנטר הלחין) מרגיש קלאסי מספיק כדי לכבד את המקורי אבל גם מעודכן, קר ומורכב יותר. השוטים הפתוחים ו/או החשוכים שאפיינו את הסרט המקורי גורמים לנו גם כאן לחפש את מאיירס על המסך בבהלה.

 

ישנה גם הפתעה נעימה בסרט בדמות ילד אפרו-אמריקאי (ג'יברייל נאנטאמבו) קטן, בתפקיד ענק שכמעט גונב את ההצגה. אבל בסופו של דבר "האלווין", עם כל המטען הרגשי שנבנה במהלך הסרט וב-40 השנים של המותג, מתנקז לקרב בין לורי ומייקל מאיירס וכשזה סוף סוף מגיע - הוא מספק את הסחורה.

 

מדובר בקרב אכזרי, ארוך ומותח, שמכיל בתוכו מצד אחד את הרצון הפשוט והקר כל כך של מאיירס לנקמה ומצד האחר את הזעם העצום של לורי שרוצה לנקום במייקל לא רק על הלילה ההוא, אלא על כך שגזל ממנה וממשפחתה את האפשרות לחיים נורמליים.

 

"האלווין"
 

"האלווין" (צילום: יח"צ)

 

 

בשורה התחתונה, "האלווין" הוא המשך ראוי לאחד מסרטי האימה הטובים בהיסטוריה, אבל הוא לא  מצליח להתקרב ברמתו לסרט המקורי. עם זאת, מדובר באופציה מהנה, מותחת ובאחד מסרטי האימה היותר טובים שראיתי השנה, בטח בקולנוע.

 

ציון: 3 וחצי כוכבים.

 

"האלווין"
 

"האלווין" (צילום: יח"צ )