BETA

13.10.2018

19:00

"זמנים קשוחים באל רויאל": מהסרטים המרעננים של התקופה האחרונה

העבודה הנהדרת של הקאסט והסגנון המיוחד של גודארד הופכים את "זמנים קשוחים באל רויאל" לאחד הסרטים המעניינים שתמצאו בבתי הקולנוע • ביקורת סרט

מכירים את הסרטים האלה שמפצלים את כל מי שצופה בהם לכאלה שממש אהבו וכאלה שהתאכזבו נורא? כזה הוא "זמנים קשוחים באל רויאל", שעלה בסוף השבוע האחרון לאקרנים בישראל.

 

הסרט כולו מתרחש במלון "אל רויאל", הממוקם על הגבול בין נבדה לקליפורניה. בעבר אירח המלון המפואר פוליטיקאים ושאר אנשי המעמד הגבוה באמריקה אך כיום המלון נמצא הרבה אחרי תקופת הזוהר שלו והעובדה שבדיוק נגמרה עונת התיירות לא ממש עוזרת לו. בערב בו מתרחשת העלילה, מגיעים אל המלון ארבעה אנשים שונים, כולם מסיבות שונות. במהלך הסרט אנחנו מגלים את המניעים האמיתיים של אותם אורחי וכן פרטים על ההיסטוריה האפלה של המלון.

 

"זמנים קשוחים באל רויאל"
 

"זמנים קשוחים באל רויאל" (צילום: יח"צ)

 

 

מי שכתב וביים את הסרט הוא דרו גודארד, עדיין לא שם גדול בהוליווד, אבל איש שאחראי על כמה פרויקטים מעניינים מאוד. גודארד כתב את התסריט הנהדר ל"קלוברפילד", יצר את "דרדוויל" המוצלחת של נטפליקס וגם כתב וביים (יחד עם ג'וס ווידון) את "בקתת הפחד" המצוין. בדיוק כמו שכל היצירות האחרות שלו שונות אחת מהשנייה מבחינה סגנונית, גם "זמנים קשוחים באל רויאל" לא דומה לשום דבר שעשה לפני.

 

הסגנון של הסרט הזה מושפע מכמה מהקולנועיים הגדולים של זמננו,  שהשפיעו רבות על גודארד. הדיאלוגים שואבים השראה מהאחים כהן, השימוש (הנהדר) במוזיקה מזכיר את אדגר רייט והמבנה התסריטאי, המחוות והסטייל של טרנטינו.

 

"זמנים קשוחים באל רויאל"
 

"זמנים קשוחים באל רויאל" (צילום: יח"צ )

 

 

גודארד עושה באלמנטים האלו שימוש מושכל ולוקח אותם למקום שלו, מה שמאפשר לזה להראות יותר כמו מחווה מאשר העתקה. כך למשל את הרפרנסים הקולנועיים של טרנטינו מחליף גודארד ברפרנסים לחברה האמריקאית בכללותה כשאת העצמה שמאפיינת את טרנטינו מחליפה ביקורת – על ההיפים, הכנסייה, החלום האמריקאי, הגזענות, הערכים האמריקאיים, משפחה, וייטנאם ואפילו קנדי ז"ל - גודארד מפרק את הערכים האמריקאים לגורמים ומרכיבים אותם מחדש בצורה מרתקת.

 

הסרט גם נהנה מקאסט מצוין וכל השחקנים עושים עבודה טובה כשמעל כולם בולטים ג'ף ברידג'ס ("ביג לבובסקי", "אומץ אמיתי"), שעושה מדהימה כהרגלו בתפקיד האב דניאל פלין, וסינתיה אריבו (זוכת פרס הטוני על תפקידה במחזמר "הצבע ארגמן"), שמתגלה ככישרון גדול בתפקיד קולנועי משמעותי ראשון. אפילו דקוטה ג'ונסון מראה שיש בה יותר מהכלום שראינו ממנה בטרילוגיית "50 גוונים".

 

עם זאת, "זמנים קשוחים באל רויאל" לא חף מבעיות. ראשית מדובר בסרט ארוך (כ-141 דקות) ואיטי שלוקח לו המון זמן להגיע לפואנטה. אני מצאתי את הדרך לשם מהנה למדי אבל הרבה אנשים עלולים לסלוד מכך. גם הרעיון המעניין למדי של מלון שממוקם בגבול לא זוכה כאן לטיפול ונשאר בגדר גימיק מגניב.

 

"זמנים קשוחים באל רויאל"
 

"זמנים קשוחים באל רויאל" (צילום: יח"צ)

 

 

בנוסף לכך, דווקא המערכה האחרונה של הסרט פחות טובה משמעותית מאלה שקדמו אליה ומרגישה אף טיפה מאולצת. בילי לי, הדמות שמגלם כריס המסוורת' (ת'ור בסרטי מארוול השונים), המתפקדת כרפרנס ברור למנסונים מתגלה כדמות סתמית שלא תורמת לסרט כמכלול אבל כן אחראית לכמה מהסצנות הטובות ביותר בסרט.

 

בחלקו האחרון של הסרט גודארד מתאמץ מאוד לדחוף את המסרים הדי ברורים של הסרט זה מורגש אך סצנת הסיום הסנטימנטלית מסיימת את הסרט בטון חיובי למדי.

 

"זמנים קשוחים באל רויאל"
 

"זמנים קשוחים באל רויאל" (צילום: יח"צ )

 

 

בשורה התחתונה, "היו זמנים קשוחים באל רויאל" הוא אחד הסרטים הכי מרעננים, מעניינים ושונים שמציגים בקולנוע כרגע.  לא כל אחד יצליח להתחבר לסגנון שלו וחלק אף יאבדו עניין באמצע, אבל מי שכן ייתן לסרט לסחוף אותו ייהנה מחוויה קולנועית ייחודית של יוצר שממשיך לבסס את מעמדו כאחד האנשים הקולנוענים המעניינים שפועלים בהוליווד כיום.

 

ציון: 4 כוכבים

 

"זמנים קשוחים באל רויאל"
 

"זמנים קשוחים באל רויאל" (צילום: יח"צ)