BETA

09.09.2018

12:48

פסטיבל מטאור: איך זה שכוכב אחד מעז

גם בלי לנה דל ריי ושאר ההברזות - פסטיבל מטאור הוכיח עקשנות ואומץ ללכת לפי התכנון • אבל עדיין, קשה היה להשתחרר מתחושת ההחמצה • יוסי חטב, ביקורת

עשרות שנים אחרי שהתרגלנו לקשור את המילים "הופעות חו"ל בישראל" עם שמם של המפיקים המקומיים הגדולים שוקי וייס, גדי אורון וחבריהם, בשנים האחרונות – בשקט, בהתמדה ובצניעות יחסית – הצטרפה חברת נרנג'ה הצעירה והביאה קבלות. רדיוהד, טיים אימפלה, אלט ג'יי ואמנים נוספים – מרביתם מז'אנר האינדי – לרוב בשיא הקריירה שלהם או כאלה שלא התקלקלו.

 

לא רק האמנים היו משובחים, גם בהופעות עצמן התחושה הייתה שאתה באירופה. אוהבים לקרוא לזה "קהל יפה", מעודכן, שמאפשר לזולת את המרחב שלו בהופעה, יודע להכיר תודה לאמן גם אם הוא מופיע פחות משעתיים ואיכשהו גם מזג האוויר והסאונד לא אכזבו.

 

נוכח הסטנדרטים שהציבה החברה הצעירה, אך טבעי הוא שהתיאבון שלהם גדל ואיתו גם הציפיות מפסטיבל "מטאור" הראשון. נדרש הרבה אומץ ו"ביצים" כדי לשים את כל הביצים בסט-ליסט אחד, ולקוות שמקסימום אחד או שניים יבטלו בגלל ה-BDS. אלא שה-BDS התגלה יותר כ-BDSM מוזיקלי, שדילל בכוח את רשימת האמנים המובילים מחו"ל. החברים בנרנג'ה, ייאמר לזכותם, הגיבו באופן מאופק על כל הודעת ביטול שנבחנה במיקרוסקופ על ידי כתבי המוזיקה. ועדיין, אחרי ביקור במתחם הענק והמצוין של הפסטיבל, קשה היה להשתחרר מתחושת ההחמצה ומכך שמשהו חסר.

 

זו לא רק לנה דל ריי. זה השטח העצום שהוקצה מראש לקהל שלה ונותר שומם; אולי ביטולי הכרטיסים שפגמו בבאזז של האיוונט המסקרן; ביטולי האמנים מחו"ל בזה אחר זה שהפכו אותו לפסטיבל ישראלי ברובו – וכאלה לא חסר כאן; דודו טסה שובץ תחילה במקום "אוף מונטריאול" שהבריזו, אך התבקש על ידי ההפקה לשוב על עקבותיו מסיבות טכניות; ואולי זה המחיר שהפך עבור רבים לגבוה מדי יחסית לתמורה – 400 שקלים ליום, ומחירים מופקעים בדוכני המזון (15 שקל לבמבה, למשל).

 

 

עם זאת, ההתעקשות לא לבטל או לקצר את האירוע ראויה להערכה, על אף ההימור הכלכלי הגדול. ואכן, מי שהגיע – נהנה בכל אחת מחמש הבמות. היה זה אותו סוג קהל מאלו שהגיעו להופעות הבודדות שהפיקה נרנג'ה, שיודע את המילים בעל פה של אמנים שלא מדגדגים את הפלייליסט ברדיו, רק עם יותר צעירים וזוגות ששיוו לו נופך של פסטיבל ערד. גם דנה ברגר ואסף אמדורסקי (שתקלט ביום חמישי), עמדו בתורים לקופות כמו כולם. המרחבים הגדולים אפשרו להסתכל למשתתפים בעיניים, לרקוד בבמת הטראנס ולשבת על מחצלות תחת האקליפטוסים, מבלי שידרכו עליך. הסאונד היה משובח בכל אחד מהבמות.

 

אם לסכם, מטאור הראשון היה פסטיבל סטרילי, לטוב ולרע. לא מלוכלך. בתנאי השטח הלא פשוטים - רוג'ר ווטרס, 3 שעות מתל אביב, סוף הקיץ העמוס לעייפה בהופעות ומסיבות – לא מן הנמנע שההימור שלקחו בנרנג'ה אולי היה יקר מדי הפעם, אך ישתלם להם בעתיד כחברה יצירתית שלא מפחדת להעיז עם אמנים, עם לוקיישנים ובסטנדרט הפקה מוקפד ולא המוני.