BETA

09.08.2018

17:34

"שחור על לבן": המתקפה הבוטה ביותר של הוליווד נגד טראמפ עד כה

ספייק לי משתמש בכוחו הגדול של הקולנוע כדי לתקוף בצורה ישירה את הנשיא: התוצאה היא קומדיה שחורה מבריקה וביקורתית שנשיא ארה"ב בטח לא יאהב • זוהר צלח, ביקורת

מאז שדונלד טראמפ נבחר לנשיא הוא סופג אש מכל עבר–ספורטאים, עיתונאים, מוזיקאים וכמובן הוליווד – כולם תוקפים את הנשיא שלתפיסתם לא רק שלא מסוגל להחזיר את אמריקה לגדולתה, אלא עושה בדיוק ההפך.

 

מעבר למתקפה המפורסמת של מריל סטריפ ולעובדה שהצביעו בעד הסרת הכוכב של טראמפ בשדרת הכוכבים, הוליווד גם יצרה לא מעט סרטים שמבקרים את הנשיא – "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" הציב התנגדות לחזרה לעבר, "כוכב הקופים: מלחמה" העמיד במרכזו מנהיג פופוליסטי שרצה להקים גדר הפרדה, "תברח" עסק בגזענות בארה"ב, ועוד שלל סרטים ביקרו בצורה ישירה ועקיפה את המדיניות של הנשיא.

 

אך נדמה כי כל היה היו רק הכנה לקראת "שחור על לבן", סרטו החדש של ספייק לי ("עשה את הדבר הנכון", "מלקולם X") שעלה לאקרנים היום (ה'), ומהווה את המתקפה הכי ישירה, בוטה וחריפה על הנשיא.

 

 "שחור על לבן"
 

"שחור על לבן" (צילום: יח"צ )

 

 

הסרט מתרחש בשנות ה-70 ומגולל את סיפורו האמיתי והמדהים משנות ה-70 של רון סטולוורת' (ג׳ון דייוויד וושינגטון, בנו של דנזל וכוכב הסדרה "בולרז"), שהפך לשוטר השחור הראשון בקולרדו ספרינגס. במסגרת עבודתו כבלש משטרתי, יצר קשר עם הסניף המקומי של ה-KKK (קו קלוקס קאן, ארגון התומך בעליונות לבנה, בגזענות, הומופוביה ועוד שלל דברים נוראיים) והתחזה לאדם לבן שמעוניין להצטרף לארגון. הסרט עוקב אחר הסידור בו סטולוורת׳ עצמו פעיל בארגון טלפונית מאחורי הקלעים, ולמפגשים נשלח פליפ (אדם דרייבר, "בנות", סרטי "מלחמת הכוכבים" האחרונים), שוטר לבן שמתחזה אליו, בעודו מסתיר את יהדותו שלו מהקלאן.

 

הסרט אמנם מתרחש בשנות ה-70,ולי לוקח אותנו לשם גם מבחינה סגנונית, עם דגש על העריכה המפוצלת שיוצר בארי אלכסנדר בראון(העורך הקבוע של לי) ועל הצילום המסוגנן של צ׳ייס אירווין (שצילם את "חנה" וגם את הקליפ של ביונסה ל-"Lemonade") - אך זה נעשה בצורה שלא גורמת לסרט להראות מיושן אלא נוסטלגי (במובן הטוב של המילה). הסגנון של הסרט מתחבר נפלא עם התסריט המהודק מאוד, ויחד הם יוצרים סרט קולנוע שזורם נהדר לכל אורכו (135 דקות).

 

כמו כל סרטיו של לי, "שחור על לבן" מציג ביקורת נוקבת, על גבול המיליטנטית, על אמריקה, והפעם לי מכוון אולי למטרה הקלה ביותר בקריירה שלו – נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, והוא אכן תוקף אותו בכל החזיתות.

 

"שחור על לבן"
 

"שחור על לבן" (צילום: יח"צ)

 

 

לי מקביל בין הגזענות נגד שחורים באמריקה לעליה שלה היום, כשהוא מזכיר לנו בסיום הסרט שכל מה שאנחנו רואים במהלכו הוא לא רחוק כל-כך ממה שאנחנו רואים בארה"ב היום. לי עושה זאת בין היתר דרך הצגת דמותו של דיוויד דיוק (טופר גרייס, "שנות ה-70", ""ספיידרמן 3"), נאו-נאצי ידוע כיום ולשעבר מנהיג ה-KKK. אם ביקורת כזו פעם הייתה נתפסת כמסיתה, הרי שבעידן טראמפ, הנשיא היחיד שבעידן המודרני שקיבל תמיכה מדיוק וה-KKK ולא התנער ממנה, היא כבר נתפסת כליגיטימית.

 

ואם לרגע אנחנו חושבים שה-KKK והגזענות שטראמפ מוביל באמריקה היא בעיה של שחורים לי דואג להזכיר לנו שזו ממש לא, ושיהודים כפי שציין בפסטיבל קאן, הם שניים ברשימה. הוא עושה זאת דרך דמותו של פליפ היהודי שחודר לעמקי ה-KKK, ודרך עיניו אנחנו רואים עד כמה הגזענות של ה-KKK רחבה יותר ממה שאנחנו חושבים ועד כמה הגזענות היא אוניברסלית. בדרך הזו ספייק מזכיר ליהודים, שבנתיים לא ממש מתרגשים מטראמפ, את ההיסטוריה ובדרכו הבוטה כרגיל גם עושה הקבלה לשואה ולנאצים.

 

הליהוק של הסרט וכן בימוי השחקנים של לי מבריק. וושיגנטון הצעיר מעולה בתפקיד הקולנועי הגדול הראשון שלו ונראה שקיבל בתורשה את הכריזמה והנוכחות של אביו, אדם דרייבר מצוין גם הוא וגם שלל השחקנים המקיפים אותם עושים עבודה מעולה (בולטים במיוחד ראיין אגולד הנהדר בתפקיד ראש הסניף המקומי של ה-KKK ופטרישיה, אקטיביסטית שחורה שמנהלת מערכת יחסים עם סטולוורת').

 

 "שחור על לבן"
 

"שחור על לבן"(צילום: יח"צ )

 

 

כמו תמיד, הסגנון המאוד בוטה של לי יחד עם האג'נדה החברתית שלו פוגעים מעט בתוצאה הסופית. הוא מטפל בצורה שטחית מאוד בגישות השונות של הקהילה השחורה למצב, וחלק מהמסרים שהוא מעביר מוגשים לקהל בצורה ישירה מדי, בלי טיפת מקום למחשבה ולפרשנות. זה לא מונע מ"שחור על לבן" להיות סרט מעולה, מצחיק, מעורר מחשבה ומקורי, אבל זה כן מונע ממנו להפוך ליצירת מופת אמיתית.

 

באחת מהסצנות בסרט אנחנו רואים את חברי ה-KKK צופים ב"הולדתה של אומה", סרטו של גריפית שהיה פורץ דרך מבחינה קולנועית, אך גם הוביל ללידה מחדש של ה-KKK בזמנו. לי, שמבין את כוחו האדיר של הקולנוע, מנסה לעשות מה ש"הולדתה של אומה" עשה אז כדי לגרום לאמריקה להתעורר ולהבין שטראמפ הוא לא בעיה של שחורים בלבד ולא של אמריקה בלבד, והוא עושה את זה כמו שרק הוא יודע לעשות. כשאנחנו מציינים שנה לאירועי שארלוטסוויל,קשה להישאר אדישים למסרים האלה של לי, ובעיקר קשה שלא להעריך את הבמאי על האומץ לעסוק בזה בצורה כל-כך ישירה.

 

"שחור על לבן"
 

"שחור על לבן"(צילום: יח"צ )

 

 

4.5 כוכבים

 

 "שחור על לבן"
 

"שחור על לבן" (צילום: יח"צ )