BETA

31.07.2018

11:11

 אלאניס מוריסט
אלאניס מוריסט,
שלומי פינטו

אלאניס מוריסט בהופעה: אולי היא בכלל לא כעסה כל הזמן הזה?

השיער כבר קצר, הנישואים מאושרים ואפילו יש ילדים ועדיין - מוריסט סחפה את הקהל בהופעה בראשל"צ וזה לא היה באירוניה בכלל. אסי גל, ביקורת

 

שבק ס היו מרוצים מההופעה של אלאניס מוריסט, כי יש פה בערך תשעים אחוז נשים, הישג מרשים לכל הדעות. רובן הגדול בנות 35 וצפונה, אבל לא יותר מדי צפונה. כשאלניס שרה את YOU OUGHTA KNOW כולן קופצות ומניפות ידיים בעצבים יחד איתה. זה לא משנה שאלניס כבר בת 44 ויש לה בעל אוהב וילדים נהדרים. גם לרוב הנשים הקופצות יש מצב משפחתי שכזה, ועדיין, הן זוכרות את הפעם ההיא, לפני 23 שנים כש JAGGED LITTLE PILL יצא, והן היו אחרי פרידה ושרו לבחור הנבלה שעזב "האם אתה חושב עלי כשאתה מ*%$ן אותה?" 


אבל אלאניס לא כועסת. לא עכשיו וגם לא ממש אז. השירים שלה תמיד היו אופטימיים למדי. קנדית, מה לעשות. שיר הנושא של אותו אלבום מלפני יותר משני עשורים, מדבר על איזה כיף זה להיות ערומים בסלון, לשיר בקול רם, ליהנות מהחיים, למרות הכל. לא ממש משהו עגמומי, בטח לא שירים שהגיוני שיובילו את כל תקופת הנשים הכועסות בעזרת הרוק שלהם שאלניס נראה שהתחילה. אני לא חוקר רוק, אבל כל מי שהיה בגיל הנכון אז חש שבגלל אלאניס הכרנו את אנוק עם NOBODY'S WIFE, או מרדית' ברוקס והביץ' שלה, שיר שאם תכתבו ביו טיוב אלאניס מוריסט ביץ', תמצאו אותו, כי רבים מתבלבלים וחושבים שאלאניס שרה אותו. אבל לא, אלניס מתוקה בסך הכל. כל ההופעה היא מחייכת, מודה לקהל, קוראת להם לשמוח כמו שילדים מצליחים לעשות. אפשר לחשוב שזה הגיל והזוגיות, אבל באמת שכשמקשיבים לשירים יותר מעשרים שנה אחרי, נזכרים שכולם, כמעט, היו יותר מרגיעים מבועטים. נגיד איירוניק שהקהל התרגש כל כך כששרה, יש בו משהו סטואי, מקבל. זה אירוני, אה? נו טוב.

 

 

היא פותחת את ההופעה עם ALL I REALLY WANT, שיר שמיד מרים את כל הקהל. גם שיר של כעס ישן, עם שורות על עצבים ועל בחורים שנבהלים ממנה, ובאותה נשימה, בפיזמון, היא מדברת על רצון להרגיע את הכעס. אולי בגלל זה היא נשארה בסביבה, בגלל הגישה הזו לחיים, לעומת, נניח, אנוק, שאומרת אין מה לעשות, זו אני, לעולם לא אהיה אישה של אף אחד. ויסלחו לי מעריצי אנוק שעדיין הולכים איתה מהופעה להופעה, אבל אני בספק אם אנוק תמלא את לייב פארק ראשון בפעם השלישית שהיא כאן.


את המסע האישי שלי במורד שביל הזיכרונות אני מתחיל עם השיר HEAD OVER FEET. אז פתאום השירים מתחילים לתפוס אותי ולשלוח אותי אחורה לכשאני הייתי צעיר רומנטי שהסתובב במעיל קולג' אמריקאי שאבא שלי מצא והביא לי. אני נזכר במי שהייתה חברה שלי אז, איך שהתחלנו כידידים, ואיך נהיינו חברים הכי טובים עם יתרונות, כמו שאלניס אומרת. מסביבי השיר תופס את כולם. כולם נעים בעדינות, נשים מחובקות בידי הבעל שלהן, שאוהב אותן, ונראה שהשיר הזה היה שיר התאהבות של כל הקהל פה.

 אלאניס מוריסט
 

אלאניס מוריסט(שלומי פינטו )

 

אלאניס ממשיכה לתת בראש עם כל הלהיטים, אבל ממש כמעט הכל, גם אלו מאלבומים מאוחרים יותר, כמו  HANDS CLEAN מהאלבום השלישי שלה (החמישי בעצם, אם סופרים את השניים המאוד פופיים שהוציאה רק בקנדה לפני ג'אגד ליטל פיל). היא מרביצה נגינה על הגיטרה שלה, סגולה עם נצנצים, וזזה על הבמה כמה שהיא יכולה. יום לפני כן היא קרעה רצועה ברגל והיה חשש שאולי לא תופיע, אבל על הבמה לא ממש רואים את זה. בטח פעם היא הייתה רצה, היום היא יותר הולכת, אבל זה הגיוני בסך הכל לאימא, גם אם היא ממש קולית.

 

העיקר שהיא מרעיפה אהבה ונהנית מהאהבה ומודה לקהל שוב ושוב- "לא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדיכם, איזה כיף לבוא לפה שוב, התגעגעתי". באיירוניק היא זורקת משהו על לפגוש את גבר החלומות ואז לפגוש את הבעל שלו, ומין חצי אומרת משהו על לקבל את השונה והקהל מריע, אבל חוץ מזה אין פה פוליטיקה, אין אפילו שלום תל אביב. פשוט קהל שאוהב את המוזיקה שלה והיא אוהבת אותו. כן, כנראה ברור לה שזה קהל שבעיקר מכיר להיטים- כמות הטלפונים שעלו לצלם כשהיה שיר מוכר לעומת כשלא, די הבהירה את זה, ועדיין, לא נראה שזה הזיז לה או למישהו.

 אלאניס מוריסט
 

אלאניס מוריסט( שלומי פינטו)

 

את הערב היא סיימה בעוד סבב תודות, כי המופע בישראל הוא האחרון בסיבוב ההופעות הנוכחי שלה, אז היא והלהקה הודו ממש לכל אנשי הצוות שעזרו להם, לפי שמות, כי ככה נהוג בקנדה, והשיר האחרון בהדרן הוא, כמתבקש, THANK YOU, מהאלבום השני שלה (או הרביעי, אם אותם פופיים חשובים לכם). הקהל מתאדה די מהר, בכל זאת יש בייביסיטר לשחרר.

 

מילה על הלייב פארק בראשון. מבחינת מקום להופעה וסאונד היה סבבה, אבל מה הקטע שנגמרו הבירות עוד לפני שהתחילה ההופעה? ויותר גרוע מכך, מה הקטע עם הסידורי חניה? הבירות כנראה לא באחריות המקום, אבל החניה? להגיע לאיזור החניון לקח כחצי שעה, לפחות, מהרגע שראית את השלט ברוכים הבאים לראשון לציון, והיציאה נמשכה יותר משעה, עם פקקים של ארבעים דקות עוד במגרש החניה עצמו. מקום שמארח כאלו הופעות אמור לדאוג ליותר יציאות מהחנייה, וסימון יותר טוב של איזור החניה, כדי שאנשים לא יסתובבו שעות בחיפוש הרכב שלהם. מזל שלהם שבדיוק יצאתי מהופעה של אלניס מוריסט אז בסך הכל הייתי עם חיוך. לא ממש כועס, מקבל.