BETA

18.06.2018

11:09

סטטיק ובן אל במנורה: אחד המופעים המרהיבים שנראו בישראל

סטטיק ובן אל השיקו אמש (שבת) מופע חדש עם אורחים מפתיעים, ניחוח "לאס וגאסי" וטעימה מפתיעה ל"טודו בום" באנגלית. דודי פטימר, ביקורת

חסר מילים. כך מצאתי עצמי בסיומו של מופעם החדש של סטטיק ובן אל תבורי אמש (א') בהיכל "מנורה מבטחים". בדרכי הביתה שברתי את הראש כיצד אתאר את מה שחוויתי או יותר נכון ראיתי במופע והנחתי שלכתוב לפרטי פרטים הכל ולתאר את התלהבותי – יכול לקחת לפחות שבוע אז החלטתי פשוט לתת להתפרצות הרגש להיכתב מעצמה.

 

כשנכנסתי לאולם, הוא היה גדוש ומלא עד גדותיו בעיקר בילדים והורים. אולי גם כמה טינאייג'ריות צורחות. על כל פנים – ההיכל היה מלא אף יותר מתכולתו כשאמנים נודעים מחו"ל מגיעים אליו.

 

המופע החל בדיוק בשעה 19:30 עם סוללת רקדנים ורקדניות מוכשריים שעלתה לבמה כשפתאום הגיח כוכב הנוער, הרקדן והזמר סטפן לגר שביצע, לחימום האווירה, כשמונה שירים - ממיטב להיטיו, ביניהם "מאמו", "טיקיטאס", Like That והאחרון "טאפה לה מה" (עם סקאזי), כשהוא מלהיב את הקהל בריקודים ותנועות שהחזירו את ריקוד המכונה המיתולוגי לאופנה.

 סטטיק ובנאל
 

סטטיק ובנאל(דנה למברגר )

מלבד העובדה שהוא הרשים מאד בשואו ובפרפורמנס, הקטע בו נשמע ברקע קולם של הזמרים המקוריים ששרים איתו את השיר, נסך בי תחושה של פלייבק זול. אבל עם פיזוז כמו שלו – מחלתי לו. לאחר שסטפן סיים את הקטע שלו, נוצרה הפסקה של כמה דקות שדי ייבשה את הקהל (או לפחות אותי) בציפייה וחוסר סבלנות לבואם של סטטיק ובן אל.  

 

בסביבות השעה 20:00 נגאלתי מייסורי הסבלנות כשהשניים החלו את השואו (לא לפני שהעמידו סטופר ענקי על הבמה שספר 60 שניות כלפי מטה), תחילה בקטע וידאו של החבורה הקרובה שלהם שכללה את סטטיק, בן אל, ג'ורדי (המפיק המוזיקלי שלהם) ורקדנים מתלוצצים בינם לבין עצמם על הסלסולים של סטטיק, על תהליך האמריקניזציה שהם עוברים לאחר חתימת החוזה עם חיים סבן ואף הגניבו סקופ בדמות ביצוע של חצי בית באנגלית ל"טודו בום".

 

מיד לאחר הווידאו שארך כחמש דקות במהלכן מדי פאוס קפצה סוללת רקדנים לבמה, פתחו השניים את השואו עם "סלסולים" כשמלוות את כניסתם יריקות אש המוציאות את הקהל מכליו.

סטטיק ובנאל
 

סטטיק ובנאל(דנה למברגר )

לאורך המופע ביצעו השניים בעיבודים מחודשים ועדכניים של טל שורר (ששזרו בחובם גם משאפים משירים אחרים מוכרים) כשהם ורקדניהם מציגים כוריאוגרפיה מדוקדקת בצורה מעוררת התפעלות שהותירה אותי פעור פה. כמו כן, הפירוטכניקה המושקעת הייתה פשוט יוצאת מן הכלל במקוריותה שתרמה נופך "לאס וגאסי"למופע.

 

השניים ביצעו במופע את כל שיריהם (טוב, יש תשעה כאלה) וגם שירים מפרויקטים נוספים בהם השתתפו ("דובי גל" שביצעו השניים עם רון נשר  ו"בא לה לרקוד" שביצע סטטיק עם גל מלכה) כשהם לא מותירים רגע קט של שיעמום: כך למשל ב"טודו בום" ליוו אותם חבורת מתופפים ברזילאים, רקדניות ברזילאיות וזיקוקי ניירות שעפו על הקהל.  ב"הכל לטובה" ביצעו גרסה בליווי פסנתר בלבד בהרמוניות קוליות נהדרות, ב"כביש החוף" הביאו מקהלת גוספל שתלווה את שירתם וב"זהב" שילבו להקת רוקנרול בניחוח האחים בלוז ללוותם בנגינה.

 

 


 

כמו כן, השניים לא חסכו מהקהל הפתעות נהדרות: באמצע הביצוע ל"זהב", קפץ לבמה יונתן מרגי ("הכוכב הבא לאירוויזיון") שפיזז ב"הליכת ירח" א-לה מייקל ג'קסון בעודו מבצע את "Billy Jean" להיטו האלמותי של ג'קסון וסחף את הקהל (בעיקר הבנות).

 סטטיק
 

סטטיק(דנה למברגר )

הפתעת ההפתעות הייתה העלאתו של דני סנדרסון לבמה וביצוע משותף שלו עם השניים ל"יו יה", להיטה של להקת כוורת ומחרוזת משיריו ("אצל הדודה והדוד", "זה הכל בשבילך" ו"גוליית" של כוורת) מה שחלק כבוד גם לקלאסיקה ישראלית אמיתית.

 

הכימיה בין סטטיק לבין אל בערה לאורך כל המופע: בין אם זה ב"סמול טוק" שהרעיפו זה על זה, בין אם זה במשחק פלייסטיישן של מירוץ מכוניות באמצע ההופעה והתערבות מי מנצח ובין אם זה באינטראקציה התמידית שלהם עם הקהל.

 

לסיכום, ראיתי הופעות רבות בחיי אך מופע כזה מרהיב (השואב השראה לדעתי קצת מביונסה), מלהיב ומושקע (גם ויזואלית, גם רעיונית ואני משער שגם כלכלית) המביא את חו"ל לישראל בפול טיים – לא ראיתי. אחד לדור. בקצב הזה, אם סטטיקאל ימשיכו לרוץ עם המופע, ייתכן והפסטיגל ייאלץ למצוא אלטרנטיבה אחרת למשיכת הקהל.

 

אחרי ההופעה הזו, אין לי צל של ספק שהצמד מוכן לחו"ל והולך לכבוש את ארה"ב בסערה. עכשיו, אם תסלחו לי, אני הולך להתמודד על משרת עוזר הבמה שלהם. כי ממופע כזה לא נראה לי שיצאתי שבע, אלא עם טעם מתוק של עוד.