BETA

02.05.2018

13:50

 קייס צויס
קייס צויס ,
frank clauew

קייס צ'ויס בהופעה: בלי טיפת מאמץ מיותר ועם המון הכרת תודה

עם ביקורה ה-7 בארץ, הפכה קייס צ'וייס ללהקה בינלאומית שהיא כמעט בת בית כאן, הכריזמה הגדולה של הסולנית והשילוב הנכון בין השירים, הפכו את הופעתה למהנה במיוחד

אולי זה רק אני, אבל מזג האוויר השרבי שפוקד את ישראל בימים האחרונים מרגיש כאילו שערי הגיהינום נפתחו במלוא העוצמה, ואלה שיחררו גלי חום לא שפויים אל מעל לפני האדמה. בזמן שאף אדם לא ייחל לבלות את היום מחוץ למזגן מקפיא, היו אלה מאות הצופים שהגיעו אמש (שלישי) להופעה של להקת קייס צ'וייס כדי להתחמם אפילו יותר.

 

שלוש שנים בלבד מאז הופעתה האחרונה בארץ של להקת הרוק הוותיקה, הגיעו חברי קייס צ'וייס לישראל בפעם השביעית, והוכיחו פעם נוספת כי ניסיונות החרם התרבותי הבינלאומי על ישראל, זה של ה-BDS, כשל (לפחות מבחינתם). הם הגיעו ארצה כחלק מסיבוב הופעות המציין 25 שנים להקמת הלהקה, והופיעו מול קהל אוהד ומפרגן במיוחד, כזה שצמא לצליליהם כאילו היינו בשיא הניינטיז.

 

 קייס צ'ויס
 

קייס צ'ויס( טוני פיין)

 

והאמת היא שזה לא פגם בהופעה אפילו במעט. נכון שהלהקה לא מצליחה כבעבר, הם בעצמם מודעים לכך וגם צוחקים על עצמם ("מי העריץ אותנו כבר לפני 25 שנה? וואו, אתם זקנים!", אמרה הסולנית שרה בטנס, שקולה הצלול הרגיש כאילו נלקח היישר מאלבומיה), אבל זה לא מנע מהם מלתת הופעה כאילו מולם עומדים עשרות אלפי צופים. עם זאת, הצליחה הלהקה לגרום לקהל שמילא את מועדון ה"בארבי" התל אביבי להרגיש כאילו הם צופים גם בהופעה אינטימית, כמעט של אחד על אחד, בדיוק ברגעים הנכונים.

 

בין כל דיסטורשן שפגע במקומות הנכונים כאילו היה טיל ישראלי שפגע במטרה איראנית בלב סוריה (לפי דיווחים זרים, כמובן) לבין הרגעים האקוסטיים והרגועים שהנמיכו את ה"להבות", זו הייתה הופעה שפשוט חיממה את הגוף בווייבים גדולים של כיף גדול. האנרגיות של כל חברי הלהקה בכלל ושל בטנס בפרט היו בשמיים, ואפילו סטיבי וונדר היה מצליח לראות שהם נהנים ללא הפסקה.

 

 קייס צ'ויס
 

קייס צ'ויס( טוני פיין )

 

הקהל הישראלי ידוע ככזה שאוהב לפרגן כשהוא מרגיש אהבה מהאמנים שמולו, וכך קרה גם הפעם, בהופעה הראשונה מתוך שתיים שהלהקה מקיימת בישראל. למרות שלא נאמרה מהבמה אפילו מילה עברית אחת (כן, כן, זו הוכחה לכך שאפשר לכבוש את הקהל המקומי גם בלי לצעוק "שלום יזרעאל! האוו אר יו?!"), הקהל היה שדוד לרגלי הלהקה. כל תו, כל קול, כל פיפס היה במקום וביחד נוצרה הרמוניה מדהימה שבין להקה לקהל שלה. זה לא דבר שרואים כך בכל יום, אבל האינטימיות הגדולה (יחסית) של ה"בארבי" הוסיפה לתחושה שמדובר בהופעה של האמן הכי גדול של שנת 2018.

 

אז כן, כל החשודים המיידיים בוצעו בהופעה, מ-"Believe" ו-"Almost Happy" וכמובן שגם "Not An Addict" ו-"Everything For Free", והם בהחלט היו הרגעים שהכי עשו שמח בבטן של הצופים. הם לא היו לבדם, כששירים מוכרים יחסית פחות, כמו "Shadowman" ו-"Butterflies Instead" שעשו גם הם את העבודה, הצליחו לרגש או להזיז את הגוף בלי יכולת להשתלט על כך.

 

 

יש משהו בקייס צ'וייס שמצליח להרגיש מרענן גם אחרי כל כך הרבה הופעות בישראל. השירים הם פחות או יותר אותם השירים, אבל הם מביאים איתם משהו אחר, סטאר פאוור כזה, שנותן להם תחושה של הנאה אוטומטית. הרוק שלהם, קשוח יותר או פחות, עדיין נשמע כאילו הוא נלקח מלפני 20 שנה, ואפילו שזה לא מפתיע בשום צורה - הם עושים איתו את המיטב, וסוחפים אחריהם את הקהל בלי טיפה אחת של מאמץ ועם טונות של הכרה תודה.

 

השנים שחלפו מאז שפרצו לא ניחנים על היכולות המוזיקליות של חברי הלהקה, ועם כל ההומור העצמי שלהם - הם עדיין נשמעים כיפיים ומלאי מודעות עצמית. גם אם הניינטיז נעלמו לפני כל כך הרבה שנים, קייס צ'וייס הצליחה להחזיר אותם למרכז הבמה, אפילו לכמה רגעים, והיא עשתה את זה כל כך טוב שזה בלתי אפשרי שלא לרצות לחזור אחורה בזמן לאותן שנים. עד שזה יתאפשר, אנחנו נישאר עם הזיכרונות הטובים של הלהקה שהכי נמצאת בגובה העיניים של הצופים שלה ושלא חוששת להפגיז בשיר מוצלח אחד אחרי השני, כדי לקבל עוד מחיאות כפיים מלאות אהבה מהקהל הישראלי. פייר? הם היו כל כך טובים, שזה מאוד מגיע להם - וגם הרבה מעבר לכך.