BETA

29.04.2018

09:59

"הנוקמים: מלחמת האינסוף": האירוע הקולנועי הגדול של העשור

האקשן מרהיב מאי פעם, הנבל מעניין מאי פעם והסרט? גדול מאי פעם. זוהר צלח ראה את "הנוקמים: מלחמת האינסוף" וחזר מהופנט • ביקורת

קשה להאמין, אבל עברו כבר עשר שנים מאז ההשתלטות של מארוול על הוליווד. ב-2 למאי 2008 עלה "איירון מן" לאקרנים. הסרט בכיכובו של רוברט דאוני ג'וניור היה פנטסטי בפני עצמו, אבל חשוב מכך החל גם שטף עצום של סרטי גיבורי על – "ת'ור", "קפטן אמריקה", "שומרי הגלקסיה" ועוד, כולם חלק מהיקום הקולנועי של מארוול וכולם הובילו אותנו בצורה מחושבת ומדויקת ל"הנוקמים: מלחמת האינסוף", הסרט החדש של אולפני מארוול, שעלה לאקרנים בסופ"ש האחרון ומבטיח להיות הגדול, הסוחף והרווחי ביותר שלהם עד כה.

 

על פניו, העלילה פשוטה למדי – ת'אנוס (ג'וש ברולין, "ארץ קשוחה", "סיקאריו") יוצא במתקפה כוללת על מספר עולמות שונים במטרה להשיג את אבני האינסוף, ששליטה בהן תיתן לו כל-כך הרבה עוצמה שתאפשר לו שליטה מוחלטת ביקום ולמעשה להשליט את האידאולוגיה שלו – איזון. האיזון עליו מדבר ת'אנוס הוא מחיקת חצי מאוכלוסיית היקום כדי ליצור איזון ביחס למשאבים הקיימים בו. גיבורי העל המוכרים נאספים לאט לאט במטרה לעצור את ת'אנוס.

 

  הנוקמים: מלחמת האינסוף
 

הנוקמים: מלחמת האינסוף (צילום: יח"צ)

 

 

אחד החששות העיקריים מסרט בגודל כזה הוא שהוא יהיה עמוס מדי. עומס בדמויות, עומס בעלילות ועומס באקשן עד כדי כך שהאפקט הרגשי של כל אחד מהמרכיבים יורד. זו הייתה הבעיה המרכזית של "הנוקמים: עידן אולטרון", שאכזב רבים מהמעריצים- אבל למרבה הפלא, דווקא כאן, כשכמות הדמויות והעולמות המצטלבים גדולה מאי פעם, האיזון הוא מושלם.

האיזון הזה מושלם בכל החזיתות – משילוב הסגנונות והטונים השונים של "הנוקמים" ו"שומרי הגלקסיה" שהסרט הזה מפגיש לראשונה, דרך חלוקת זמן המסך הנהדרת ועד בניית עלילות משנה (המפגש של שומרי הגלקסיה עם ת'ור, מערכת היחסים המתפתחת בין טוני לספיידי ואפילו הרומן הדי מרגש של ויז'ן וסקארלט וויץ') מעולות. כל אלה, כמובן, לא מונעים מכולם לפעול תחת קו עלילה אחד, אחיד, ברור ומרתק.

 

על ההישג האדיר הזה אחראים האחים רוסו, צמד הבמאים של מארוול, שאחראים גם על הסרט הטוב ביותר ביקום הקולנועי עד כה – "קפטן אמריקה: חייל החורף". היכולת שלהם היא לקחת את הפאזל העצום הזה, לחבר את כל החתיכות יחד ולהפוך אותו לסרט קולנוע מהפנט. מתוך הבנה שעומס של דמויות במקום אחד יהפוך את הסרט לבלאגן שלם, פיזרו האחים רוסו את הגיבורים האהובים במקומות שונים. התוצאה היא לא רק סרט מגוון מאוד מבחינה ויזואלית, אלא גם כזה שמאפשר לכל סצנת קרב להרגיש ייחודית. וסצנות הקרב עצמן? ובכן, האחים רוסו הוכיחו בעבר שבכל מה שקשור לסצנות אקשן אין להם הרבה מתחרים. הסרט הזה, שמספק כמה מסצנות הקרב המרהיבות ביותר שנראו בקולנוע בשנים האחרונות, הוא הוכחה נוספת לכך.

 

  הנוקמים: מלחמת האינסוף
 

הנוקמים: מלחמת האינסוף (צילום: יח"צ)

 

 

גם מעריצי הארדקור של מארוול יודו שנקודת התורפה הגדולה של הסרטים היא הנבלים שלהם. נכון, לפעמים יש הברקות כמו לוקי וקילמונגר, אבל ברוב המקרים התוצאה יותר קרובה להלה או וויפלאש. אין אידאולוגיה או סיפור מעניין, אין ערך מוסף, והכי גרוע – אין עניין.

 

ת'אנוס הוא ביי פאר הנבל הכי מוצלח של מארוול עד היום. זה לא האידאולוגיה (הלא באמת מקורית), אלא הדבקות, האמונה בדרך שלו, וחשוב- מכל המוכנות להקריב למענה, שהופכים אותו לנבל מעניין מספיק. הסצנות עם גאמורה (זואי סלדנה, "אוואטר", קולמביאנה"), בתו המאומצת, מספקות כמה רגעים נפלאים.

 

  הנוקמים: מלחמת האינסוף
 

הנוקמים: מלחמת האינסוף (צילום: יח"צ)

 

 

הגיבורים, כמובן, גם כן במיטבם. טום הולנד כספיידרמן ממשיך להיות המרענן הרשמי של היקום של מארוול, כריס פראט ושאר שומרי הגלקסיה נותנים את עיקר הטון הקומי לסרט הדי מדכא הזה, ואיירון מן מדהים כהרגלו; אבל מעל כולם נמצא כאן ת'ור, שממשיך את הקו של הדמות מאז אירועי "ראגנארוק". את ההתפתחות של העולם של מארוול אפשר לראות מצוין דרך הדמות הזו של ת'ור, שהפכה מדמות שנראתה חסרת מעוף ומיותרת ב-2 הסרטים הראשונים לאחת הדמויות החיוניות ביותר בעולם של מארוול בסרט השלישי וכאמור כאן.

 

מעל כל הדבר המדהים הזה ישנו אלמנט אחד שהיה חסר בסרטי מארוול עד כה, והוא אלמנט ההפתעה. האלמנט הזה קיים כאן כבר מסצנת הפתיחה, בה ת'אנוס מחסל את לוקי מול ת'ור ולמעשה מעלים מהיקום הקולנועי של מארוול את אחת הדמויות האהובות יותר. ככל שהסרט מתקדם הוא הופך ליותר ויותר מפתיע. כשת'אנוס הורג את גאמורה בתו, אנחנו מניחים שזה יהיה מספיק ושלא נאבד עוד הרבה דמויות מרכזיות בסרט- אבל אז מגיע הפינאלה.

 

  הנוקמים: מלחמת האינסוף
 

הנוקמים: מלחמת האינסוף (צילום: יח"צ)

 

 

מסרטים שפונים לקהל כל-כך רחב מצופה בדרך לסוף טוב, הוליוודי קלאסי. סרטים הוליוודים לימדו אותנו שלפעמים צריך לשלם מחיר (לעיתים מחיר כבד), אבל בסופו של דבר הטוב מתגבר על הרע. ככה זה היה, ככה זה עכשיו וכנראה שככה זה יהיה. את "הנוקמים: מלחמת האינסוף" זה לא מעניין, כשהתפיסה הזו נזרקת לפח ברגע שת'אנוס משיג את מבוקשו ומוחק ברגע את חצי מאוכלוסיית העולם ואיתה כמה גיבורים אהובים (ספיידרמן, בלאק פאנת'ר ועוד). אפקט ההפתעה האדיר, ויחד עם המטען הרגשי של הסצנה ישאיר אתכם בסיום באחד משני מצבים: המומים או בוכים (או שניהם) ביחד.      

 

אז נכון, כולנו בוגרים מספיק כדי להבין שאיכשהו מארוול תמצא את הדרך להחזיר את הגיבורים האלה לחיים בסרט "הנוקמים" הבא (שצפוי לצאת במאי 2019 ולהוות המשך ישיר לאירועי הסרט הזה), אבל הבחירה לסיים סרט כזה- שצפוי להפוך לאחד משוברי הקופות הגדולים בהיסטוריה- בטון כל-כך קודר, היא אמיצה ומדויקת. היא לא רק מפתיעה, היא גם משרתת את העלילה וגם גורמת לנו להבין שמכאן והלאה ביקום של מארוול אין חסינים. אז אולי נקבל חזרה בסרט הבא את ספיידרמן ובלאק פאנת'ר, יש להם הרי סרטי המשך בדרך, אבל אולי המחיר שנשלם יהיה גבוה מאוד (ואם צריך להמר, אני אגיד שבסרט הבא נאבד לפחות חבר אחד מ"הנוקמים" המקוריים).

 

  הנוקמים: מלחמת האינסוף
 

הנוקמים: מלחמת האינסוף (צילום: יח"צ )

 

 

בשורה התחתונה, "הנוקמים: מלחמת האינסוף" מתעלה על כל הציפיות והחששות שהמעריצים מגיעים איתם לקולנוע. הוא מרהיב, הוא מפתיע, הוא מעניין ואי אפשר להוריד ממנו את העיניים. האם זה הסרט הכי איכותי של מארוול עד כה? התשובה היא לא, הכבוד הזה שמור עדיין ל"קפטן אמריקה: חייל החורף", אבל כן מדובר באירוע הקולנועי הכי גדול של מארוול עד כה ובאירוע הקולנועי הגדול ביותר של העשור האחרון בכלל.

 

4.5 כוכבים

 

 הנוקמים: מלחמת האינסוף
 

הנוקמים: מלחמת האינסוף(צילום: יח"צ)