BETA

23.04.2018

17:39

 ככה זה
ככה זה
,צילום מסך

"טעיתי בביקורת הראשונה": התנצלות בפני הסדרה "ככה זה"

כשהיא רק עלתה, מיכל קליינברג חשבה ש"ככה זה" היא סדרה לקונית ואירונית מידי, קרת לב ולא מנסה, אחרי צפייה בשאר הפרקים הבינה שטעתה בגדול, מצ"ב התנצלות

צריך לדעת גם להודות בטעויות ועם הסדרה "ככה זה" – אני טעיתי. אחרי צפייה בשני הפרקים הראשונים התרשמתי כי "ככה זה" היא סדרה לקונית ואירונית מידי; ניסיון ההתאבדות השרירותי של אסי, התקף הלב מלא קור הרוח של דנה – זה במבט ראשון פחות מידי, פחות מידי רגש, צבע, דיאלוגים, משחק – סגנון מינימליסטי אבל מינימליזם שהיה נראה לי דל ועני.

 

"ככה זה": כן אבל ככה זה לא תשובה. ביקורת

 

אבל כאמור – טעיתי. ככה זה היא אחת מהסדרות הטובות שעשו כאן, נכון, הסדרה עדיין מינימליסטית אבל זו השפה הדנה מודנית וכנראה צריך כמה רגעים להרגיל אליה את העין והאוזן. הסדרה סיפקה בינתיים כמה סצנות מפוארות בדיוקן, כמו למשל הדייט הכושל של אסי ודנה לסרט ומסעדה שמציג רצף מדויק של ניואנסים ותת ניואנסים, התקף החרדה של אסי כשגרושתו מגיעה לבית שלו והזיון החפוז והנואש כשהיא הולכת משם, אלה סצנות מלאות אומץ, מבט נוקב וחמלה. 

 

 ככה זה
 

דייט כושל לפנתאון הדייטים הכושלים (צילום מסך )

 

 

יש ב"ככה זה" טיפול אמיתי, לא הוליוודי, אלא כנה והגון בשלל נושאים, כך למשל פרק 3 עם שני הגברים המבוגרים והמטרידים שדנה נקלעת לנסיעה איתם, פרק שדובר עליו כחשוב לפחות כמו הפרק עם צ'אק פאלמר ב"בנות" (עונה 6, פרק 3), ואכן הוא היה חשוב אבל גם בוטה בכנותו, כי הייתה בו בחינה אמיתית של "הדור הישן" שבאמת לא מבין מה נחשב כיום להטרדה מינית ואיך אפשר להתחיל עם אישה אם אסור לספר לה בדיחה על מין אוראלי או להחמיא לה על השדיים שלה? תעלומה. 

 

בה בעת, הוולגריות והאגרסיביות שלהם והמצוקה הקלסטרופית של דנה – עברו באותה הכנות בדיוק. כי זה מה ש"ככה זה" עושה: מציגה גם את הצד התובע וגם את הצד של הסנגוריה ביחד, וזה, בין היתר, מה שעושה אותה מעניינת.

 

 ככה זה
 

יבוא לך, לא?.. (צילום מסך )

 

 

ככה גם היה בנושא ההריון הלא מתוכנן של דנה מאסי, אפשר הרי היה להוציא בשתי שניות את אסי כדושבאג קלאסי, אפשר וקל לרכב על הדמות של דנה כקורבן, היא הרי אישה מבוגרת, לבד, זו ההזדמנות אחרונה, תתן לה להביא את הילד מה היא ערבייה?!

 

אבל "ככה זה" כאמור היא סדרה הגונה, והיא שמה בפיו של אסי מונולוג שיש לשמוע אותו ויש להתחשב בו, היא לא הולכת על הססמא הקלה של "גופי הוא שלי" ועל ה-defult של לקרבן את האישה, גם כאן שני הצדדים זוכים לייצוג לא מגוייס, ולצד טענותיה הלגיטימיות לחלוטין של דנה, מוצגת גם 'מגילת הזכויות הגברית' כראויה, קוהרנטית ופגיעה גם היא, בדרכה שלה. 

 

 ככה זה
 

זכויות הגבר (צילום מסך )

 

 

דוגמא נוספת להצגת שני הצדדים הנ"ל ניתן היה לראות בפרק 8, פרק בו אסי ודנה הולכים לבית של זוג נוסף בערך בגיל שלהם, למטרת ערב של חילופי זוגות. שוב, היה לנו מהכל טוב של "ככה זה" - אין סוף ניואנסים מדויקים; החלקלקות המביכה והגאונית של גלעד כהנא, התפר (הדק?) בין הומופוביה מושרשת לסקרנות טבעית לגבי אדם שמכיר את איבר המין שלך כמו את שלו, ההפרעות עם טלפונים מהסבתא שהן מנת חלקה של המציאות ועוד.

 

ואז, אחרי שדנה מקיאה את נשמתה והמארחת לוקחת אותה לשירותים, מתקיימת ביניהן שיחה על חילופי זוגות וזה דיאלוג כל כך אמיתי וכנה, שאי אפשר שלא להניח שהוא נלקח משיחה אמיתית. גם כאן היה את השילוב של 'קור וחמלה' כאשר השיפוטיות של דנה כלפי הבחירה בחיים של חילופי זוגות, מושווית ומוגדלת עם השיפוטיות של המארחת כלפיה, על כך שהיא בחרה לחיות ללא ילדים. מסקנה: איש איש באמונותו יחיה (וזו תמיד המסקנה האהובה עליי, בכל תחום).

 

בסופו של דבר, "ככה זה" לא באה להשפיל אף אחד, אין בה דמויות מגוחכות יותר מאחרות, לכולם יש סיפור, לכולם יש הצדקה אנושית, לכולם יש צדדים יפים, מכוערים וחלשים. כי באמת – ככה זה.

 

"ככה זה", סליחה, טעיתי.