BETA

23.04.2018

02:57

בקסטריט'ס בק: המופע של בקסטריט בויז היה קפיצה מהנה לניינטיז

הלהיטים והריקודים המוכרים החזירו את המעריצים של הבקסטריט בויז לניינטיז אך הרגעים הפחות טובים של המופע הוכיחו לכולם שאת הזמן אי אפשר לנצח • זוהר צלח, ביקורת

בקסטריט'ס בק אולרייט! קצת פחות משלוש שנים אחרי סדרת המופעים המוצלחת שלהם באמפי פארק רעננה חזרה להקת הבנים הגדולה מכולם לישראל להופעה נוספת, הפעם ללייב פארק ראשון, שהיה מלא עד אפס מקום. לא פחות מ-16 אלף מעריצים ומעריצות הגיעו לקבל מנת נוסטלגיה ניינטיזית ישר אל הוריד.

 

אחרי חימום פופי די כיפי של דלית רצ'שטר (וחצי שעה של במה ריקה, מה שקצת הוציא את העוקץ מהחימום) עלו הבנים ופתחו את המופע בצורה מחשמלת עם "Larger Than Life". הפתיחה, שכללה גם ביצועים נהדרים ל"The One"- והלהיט "Get Down", חיממו האווירה בפארק שהפכה מהר מאוד לכזו שמאפיינת ערב גדול. ברגעים האלה הזמן ללא רלוונטי - לניק קרטר אין כרס, הריקודים עדיין מבוצעים בצורה מושלמת והמילים הסופר קיצ'יות הרגישו מתאימות גם לחבורת הגברים בני ה-40 על הבמה.

 

 בקסטריט בויז
 

בקסטריט בויז(צילום: אורית פניני )

 

 

שלושה שירים הספיקו כדי לגרום לחבורה לצאת להפסקה הראשונה שלהם הערב, שהייתה למעשה מונולוג לקהל. כל הקלישאות המשעממות היו כאן – "טוב לחזור למדינה היפה שלכם", "אתם קהל יפה", "בטוח נחזור לכאן" וגם רגע דוחה במיוחד שכלל מגבת ספוגת זיעה של חברי הלהקה שמצאה את דרכה למעריצה מאושרת. מי שהיה בהיי מהנוסטלגיה אכל את כל זה בלי יותר מדי שאלות, אבל בפועל היה מדובר ברגעים קיצ'ים די מתישים שהפכו למתישים אפילו יותר בהמשך הערב עם המונולוג של הוואי, שהוכיח שקומיקאי הוא לא.

 

 

חלקו האמצעי של המופע היה החלש ביותר של הערב. גם כי הבנים שמרו את כוחם לסוף וגם כי בניית הסטליסט לא הייתה מספיק מדויקת. ברגעים האלה המציאות הכתה בפנים של כולם – אנחנו כבר לא בניינטיז. נכון, הריקודים הם אותם ריקודים רק שהם מבוצעים בצורה איטית יותר. השירים הם אותם שירים שעכשיו, כשאנחנו כבר לא נערים, קשה לפספס עד כמה הם קיצ'ים. ובקסטריט בויז עצמם? גם הם כבר לא צעירים וברגעים מסוימים על הבמה נראים כמו חבורת האז בינס.

 

 בקסטריט בויז
 

בקסטריט בויז( צילום: אורית פניני )

 

 

אותו דור שגדל בתמימות בניינטיז כבר בוגר עכשיו. את התמימות, השמחה והכיף של להיות נערים מחליפים הדיכאון, התסבוכת והקושי שבלהיות אנשים בוגרים. בקיצור, החיים הם לא "I'll Never Break Your Heart", הם קצת יותר מסובכים מזה. הניסיון של הבנים ובעיקר שלנו לאחז בנעורים הוא מעורר השראה, אבל ברגעים הפחות מרגשים של המופע היה אפשר לראות שאת הזמן אי אפשר לנצח.

 

 

עם זאת, יש בבקסטריט בויז משהו. הם הרי להקת הבנים היחידה שנשארה רלוונטית לאורך כל-כך הרבה זמן ויש לכך סיבה נוספת מעבר לעובדה שג'סטין טימברלייק בחר בקריירת סולו על פניי אן סינק – מדובר באנשים מוכשרים שיודעים לתת שואו.

 

בקסטריט בויז
 

בקסטריט בויז( צילום: אורית פניני )

 

 

ואכן, החלק האחרון של המופע, היה שואו נהדר ומדויק וכלל כמה ביצועים מרשימים במיוחד ביניהם מצוין ל-"The Call", שהיה לאחד המוצלחים ביותר בערב. סיום המופע, שכלל ביצועים ללהיטים הגדולים ביותר של הלהקה כמו "I Want It That Way, היה בלי ספק השיא של המופע והחזיר את כולנו שוב לכמה רגעים לנעורים. הרגעים האחרונים של המופע הראו שהזמן יכול לנצח כמעט את הכל, אבל שהלהקה עלתה להדרן עם  "Everybody", כולנו שוב, גם עם רק לכמה רגעים, בניינטיז.

 

על הפקת המופע והבאת הלהקה לישראל אחראים בלוסטון גרופ ולייב ניישן

 

 בקסטריט בויז
 

בקסטריט בויז( צילום: אורית פניני )