BETA

כשהסכסוך הפך למיינסטרים: כך שינתה "פאודה" את היצירה המקומית

בפברואר 2015, בשיא עידן הריאליטי ובשפל של היצירה הישראלית, הגיעה "פאודה" ושינתה את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני • פרויקט 70/70

ב-2015, הטלוויזיה הישראלית השתנתה לעד. ב-15 לפברואר עלתה למסכים "פאודה", דרמת אקשן מבית היוצר של yes, ומהר מאוד שינתה את פניה של התעשייה. כדי להבין עד כמה גדולה ההצלחה של "פאודה", צריך קודם כל לחזור למפת הטלוויזיה הישראלית של אותה תקופה.

 

2014, השנה שקדמה ל"פאודה", הייתה שנת השיא של הריאליטי. התוכניות הנצפות והמדוברות ביותר בישראל היו "מאסטר שף", "אקס פקטור", "האח הגדול" ו"המרוץ למיליון" שזכו כולן לרייטינג של מעל 30%. החדשות באותה שנה צברו גם הן תאוצה, ובכניסה ל-2015, שנת בחירות, אף מתחזקות עוד יותר.

 

>> (בווידאו: ליאור רז בראיון אישי עם אושרת קוטלר)

 

סדרות מקור? מלבד "זגורי אימפריה" הנהדרת, אפשר לראות השקעה בתוכניות של סוגה עילית רק במידה שהחוק מחייב. כדי לא ליפול, בוחרות הזכייניות ללהק כוכבים מספיק גדולים כדי להשיג רייטינג ולהשקיע בעיקר בסדרות קומיות/עם אוריינטציה קומית. דרמות מקוריות ותוכניות שאינן אסקפיזם טהור? לאף אחד אין רצון להשקיע בזה דאז.

 

Yes בוחרת להשקיע את כספה ב"פאודה", סדרה שעוסקת בסכסוך הישראלי-פלסטיני, במה שנראה אז כמו סיכון ענק אבל מהר מאוד מתגלה כהברקה אדירה - ששינתה למעשה את פניה של הטלוויזיה המקומית.

 

ליאור רז בפאודה
 

"פאודה" ( רונן אקרמן)

 

 

"פאודה" היא יצירה ישראלית חסרת תקדים, קודם כל ברמת ההפקה הנדירה שלה, שקשה מאוד להשתוות אליה. אבל הסוד הגדול של "פאודה" והשינוי הבאמת משמעותי שהביאה לתרבות הישראלית הוא הטיפול בנושא נפיץ ורגיש – הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הסכסוך היה מאז ומתמיד נושא מרכזי בתרבות שלנו ובמיוחד בקולנוע, אך כמעט אף פעם לא זכה לייצוג מאוזן: או שהפלסטינים הוצגו כמפלצות, או שהם הקורבנות.

 

 

 

חוסר האיזון הזה גרם לכך שרוב הסרטים שעסקו בסכסוך לא זכו להצלחה גדולה. יוצא דופן הוא "בית לחם", סרטו של יובל אדל, שזכה גם בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר 2013, תוך גישה מעט שונה, הנמנעת מלקיחת צד ומעדיפה ליצור תמונת מצב ריאליסטית.

 

 דורון ושירין בזמנים יפים יותר
 

דורון ושירין בזמנים יפים יותר(צילום: יח"צ )

 

 

"פאודה" לקחה את הרעיון הזה ופיתחה אותו. הפלסטינים הם לא רק אויב ולא קורבן, הם אנשים. יש להם פנים, יש להם זהות, משפחה, דאגות ורצונות, ו"פאודה" לא פחדה להראות את זה. יותר מזה – היא גם הראתה לנו שגם בצד השני ישנם חילוקי דעות, ופתחה לעינינו המון ייצוגים של פלסטינים שטרם ראינו, בטח לא בתרבות הפופולרית.

 

שירין, אחת הדמויות המרכזיות בסדרה, היא פלסטינית כל-כך אנושית עד שרומן שלה עם גיבור הסדרה דורון, מסתערב ישראלי, התקבל כמעט ללא ביקורת. גם דמותו של אבו-אחמד, מנהיג בכיר בחמאס והאנטגוניסט של העונה הראשונה, הייתה מורכבת, ולא מעט פעמים מצאנו את עצמנו כצופים מזדהים איתה.

 

יוצרי הסדרה, ליאור רז ואבי יששכרוף, לא פחדו להראות את המחיר המנטלי והפיזי שהסכסוך לוקח מכל צד ולעשות את זה בצורה הכי אכזרית וריאליסטית שאפשר. מהפיצוץ של בועז, דרך ההוצאה להורג של אבא של דורון ועד ההתאבדות של שירין – "פאודה" סיפקה לנו כמה מהרגעים העוצמתיים ביותר שנראו על המסך הקטן.

 

הסצנה האכזרית בתולדות הטלוויזיה הישראלית?

הסצנה האכזרית בתולדות הטלוויזיה הישראלית? (צילום: באדיבות YES )

 

מהר מאוד, "פאודה" הפכה למדורת שבט ישראלית, בדיוק כמו "ארץ נהדרת" או "האח הגדול". כולם רואים "פאודה", כולם מדברים עליה, וזאת למרות - ואולי בזכות - הנושאים הרגישים שהיא מתעסקת בה.

 

מיותר לציין שבזכות "פאודה", ההשקעה של YES ו-HOT בסדרות מקור עלתה משמעותית וכך גם רמת איכות התוכן שקיבלנו מהן. "שבאבניקים", "מטומטמת", "תאג"ד" – כולם ברמה כזו או אחרת חייבים לא מעט ל"פאודה". תוסיפו לזה כניסה של גופים בינלאומיים, שצפו ב"פאודה" וגילו דרכה את שוק הטלוויזיה הישראלי, וקיבלתם את הסדרה הכי משמעותית שנעשתה כאן.

 

 דורון ואל-מקדסי
 

דורון ואל-מקדסי (צילום: באדיבות yes)

 

 

הגישה הלא שיפוטית של "פאודה", זו שמאפשרת לשני הצדדים ייצוג ברמה הגבוהה ביותר, הפכו את "פאודה" לקונצנזוס. את מה שכולנו ראינו פה, העולם, ובעיקר "נטפליקס" שרכשה את הסדרה, הבינו מהר מאוד – מדובר בסדרת טלוויזיה יוצאת דופן בכל קנה מידה, היסטורית בלא מעט מובנים, ששינתה את התרבות הישראלית ואת הגישה שלה לסכסוך הישראלי-פלסטיני לעד.