BETA

01.04.2018

10:59

פרובוקציה ותו לא: "7 ימים באנטבה" הוא סרט בינוני ומתריס

סרטו החדש של ג'וזה פדיליה מציג את המבצע המפורסם מזווית פרובוקטיבית ובהחלט מצליח להתריס אך כשמתגברים על זה ומתעסקים בסרט עצמו מגלים יצירה בינונית למדי • ביקורת

מבצע אנטבה הוא ללא ספק אחד המבצעים המכוננים והחשובים בהיסטוריה של ישראל. מבצע שמעבר להצלחה חסרת התקדים שלו מבחינה צבאית עזר לבסס את מיתוס הגבורה של צה"ל, מיתוס שהוא עודנו קונצנזוס בישראל. "מבצע יונתן", סרטו של מנחם גולן, עזר להנציח את המיתוס- ויחד עם יהורם גאון, שגילם את יוני נתניהו, הפך את מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במהלך המבצע לגיבור נצחי.

 

"7 ימים באנטבה", סרטו החדש של ג'וזה פדיליה ("יחידה עילית", הרימייק ל"רובוקופ") שעלה לאקרנים בישראל ביום חמישי האחרון, קורא תיגר על המיתוס המוכר לנו ומציג את המבצע כולו באור שונה.

 

הסרט, המגולל את המבצע ואת הימים שקדמו לו, מתמקד בעיקר בזווית של החוטפים הגרמנים והפלסטינים, בדגש על החוטפים הגרמנים אותם מגלמים דניאל ברוהל ("ממזרים חסרי כבוד") ורוזמונד פייק ("נעלמת"). הסרט מבקש להציג את שני החוטפים כמהפכנים שחטפו את המטוס וככאלה המנהלים מאבק סולידרי עם העם הפלסטיני שנרמס תחת הפשיזם הציוני שהוא לטענתם "נאציזם מודרני".

 

 "7 ימים באנטבה"
 

"7 ימים באנטבה"(צילום: יח"צ )

 

 

שותפיהם לחטיפה, הפלסטינים, מוצגים בצורה שטחית ומנסים לנקוט בדרך יותר אלימה במבצע, בעוד הגרמנים נמצאים בדילמה מוסרית עקב זיכרון השואה והאשמה שהם נושאים עימם.

 

פדיליה עושה כאן הנחה גדולה לחוטפים הגרמנים, שמוצגים כאן לא רק בצורה רכה מדי, בטח ביחס למה שידוע מהמציאות- בנוסף לכך, הוא מציג אותם כנאורים בהרבה מהישראלים ובטח מהפלסטינים. וזה בלי להזכיר את הייצוג המביך לאידי אמין כסוג של ליצן אפריקאי. במקרה הטוב זו שחצנות מוגזמת, במקרה הרע זו גזענות.

 

המוקד השני בו הסרט מתמקד הוא הקבינט הישראלי, שם ראש הממשלה יצחק רבין (ליאור אשכנזי, "חתונה מאוחרת", "פוקסטרוט") ושר הביטחון שמעון פרס (אדי מארסן, "ריי דונובן", "שלגיה והצייד") דנים אם לנהל מו"מ עם החוטפים או לצאת למבצע צבאי.

 

גם רבין וגם פרס מוצגים כאן בצורה קצת שטחית (נתעלם רגע מהמבטאים המאוד לא אותנטים בסרט, במיוחד מזה של פרס). הדיון ביניהם שטחי מדי, יבש מדי וחד-ממדי- אין כאן אפור, רק שחור ולבן, וזה קצת מוזיל משני המדינאים הגדולים האלו.

 

  "7 ימים באנטבה"
 

"7 ימים באנטבה"( צילום: יח"צ)

 

 

אולם החלק הפרובוקטיבי באמת טמון במבצע עצמו ובחלקו של יוני נתניהו (בגילומו של אנחל בונני) במבצע. דמותו רחוקה מלהיות מרכזית ומותו מוצג בצורה סתמית למדי, הכי רחוק מדמות הגיבור שגילם יהורם גאון.

התפיסה הזו שלפיה המיתוס שנבנה סביב נתניהו הוא מנופח ושהוא לא באמת היה גיבור המבצע היא מוכרת, אך בסרט נראה שהיא שם בשביל הפרובוקציה ופדיליה מקשר באופן ישיר בין מותו של יוני להצלחה הפוליטית של ביבי. האם זה נכון? כנראה שכן, אך בסרט זה מרגיש מעט מאולץ.

 

אך כל הדברים שצוינו הם בעיות שוליות שאולי קצת מרגיזות אותנו כישראלים. הבעיה הבאמת גדולה של הסרט היא פשוטה בהרבה – הוא פשוט לא טוב. התסריט שלו לא מגובש, הוא יבש מדי, הדיאלוגים שלו מביכים (במיוחד אלה של החוטפים הגרמנים) והתוספות הבדיוניות שלו מיותרות (למשל מערכת היחסים בין החייל לרקדנית).

 

  "7 ימים באנטבה"
 

"7 ימים באנטבה"( צילום: יח"צ)

 

 

הרגע הטוב היחיד בסרט הוא מהלך המבצע עצמו, שמשתלב כאן בעריכה מעולה עם הריקוד המפורסם של בת שבע לצלילי העיבוד של נקמת הטרקטור ל"אחד מי יודע". מדובר בסצנה קולנועית מרהיבה, אך זה מעט מדי ומאוחר מדי.


בשורה התחתונה, "7 ימים באנטבה" הוא סרט בינוני. מעבר לעובדה שהוא עושה הנחות גדולות לטרוריסטים, הוא לא באמת מצליח לחדש כלום או לומר משהו מעניין- לא על המבצע ולא על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הפרובוקציה אולי יצרה מעט הייפ בהקרנה שלו בפסטיבל ברלין ויוצרת קצת רעש גם כאן, אבל זה רחוק מלהצדיק צפייה בסרט הסתמי הזה.      

 

2.5 כוכבים

 

  "7 ימים באנטבה"
 

"7 ימים באנטבה"( צילום: יח"צ)