BETA

25.03.2018

14:17

 בחזרה מטואיצ'י
בחזרה מטואיצ'י,
יח"צ

"בחזרה מטואיצ'י": יעיל ולא מרגש

הסרט שמבוסס על הספר רב המכר, מספק הרבה רגעי אקשן מעולים אבל פחות משקיע בשאר האספקטים. אז מה הקשר לספר "המוח" לכל זה? אסי גל, ביקורת

 

את הצבא שלי שירתתי עם אנשים שפעם, כשפוליטיקלי קורקט היה פחות נפוץ, קראו להם מילה שמתחרזת עם מרסים. אותם חבר'ה, שחשוב לציין שבאו בכל הצבעים העדות והמינים, לא נהגו לקרוא הרבה ספרים. אני, שהייתי אפסנאי מצ'וקמק, העברתי את זמני על כיסא מנהלים חצי שבור עם ספר לצידי, רק ממתין שהשעות יעברו. בכל פעם שמישהו מהם היה קולט אותי קורא הוא היה שואל אותי אם קראתי אחד משני הספרים היחידים שכמעט כולם שם קראו: "המוח", ספר שבו פירט יצחק דרורי כיצד הגה וביצע את שוד הכספות הגדול ב1985, ו"החזרה מטואיצ'י". אני לא קראתי אף אחד מהספרים האלו, כנראה דווקא כי הם קראו אותם, אבל בראש שלי היה לי ברור ששני הספרים מלאים באקשן וברגש לא מתחכם.

 

אני תוהה אם המפיצים בארץ נתנו לסרט החזרה מטואיצ'י את השם רק אחרי שראו שהסרט, שבאנגלית קרוי פשוט ג'ונגל, לא נוחל הצלחה בעולם, אז הם רצו לפחות להביא את אותו קהל מעריצים של הספר מפעם. מה שבטוח, כשאני נכנסתי לסרט, קודם כל תהיתי אם אבונו הגדול שהיה שוב ושוב מזכיר את אותו הספר, היה נהנה גם מהסרט. בסופו של דבר, אני לא באמת בטוח.

 

 בחזרה מטאויצ'י
 

בחזרה מטואיצ'י( יח"צ)

 

 

הסרט, כמו גם הספר, עוקב אחרי יוסי גינסבורג (דניאל רדקליף), בחור ישראלי שעזב את ישראל ונסע לחפש את עצמו. אחרי תקופה שעבד בעבודות מזדמנות בארצות הברית הוא נוסע לדרום אמריקה. הוא משתקע בלה פז, עיר הבירה השנייה של בוליביה, שם הוא פוגש את מרקוס (ג'ואל ג'קסון) ואת חברו קווין (אלכס ראסל). הוא גם מתאהב באיימי, בחורה מטיילת כמוהו (לילי סאליבן).

 

יום אחד, משום מקום, פונה אליו הרפתקן גרמני בשם קארל (תומאס קרצ'מן) ומציע לו לבוא איתו לחוות את הג'ונגלים של האמזונס לפני שבני אדם יהרסו אותם. גינסבורג, נרגש מהרעיון של הרפתקאה אמיתית, משכנע את מרקוס וקווין לבוא איתו לטיול. שם, במעמקי האמזונס, נוצר קרע בין החבורה לקארל ומרקוס, וקווין וגינסובורג ממשיכים לבד, כאשר די מהר גינסבורג מאבד את קווין ונותר לבדו לשרוד באמזונס במשך 21 ימים. 
 

 

בסוף הסרט, כאשר הכתוביות עולות, נכתב כי מעולם אף אחד לא הבין מדוע קארל פנה דווקא לגינסבורג בשוק. עם כמה שקשה לקבל את הרעיון שפיסת קידום עלילה כה מהותית תהיה רנדומלית, אני מוכן לקבל את זה בשם העובדה שככה זה היה במציאות. מה שקשה לקבל זה את כל שאר הפעמים שהסרט פשוט מפיל עליך מידע בלי באמת לבסס אותו ברגש או תמה, ומסתפק בלהגיד אותו וזהו.

 

איך יודעים שגינסבורג מרגיש שהוא צריך הרפתקאה? הוא אומר לנו. אנחנו לא חווים אותו כאדם שעבר משהו עמוק, לא יודעים מה העבר שלו. זה הוא והוא צריך לברוח מהבית. ככה אנחנו גם יודעים שלחברים יש בעיה עם מרקוס, או שמרקוס הוא אדם מדהים. אין הצדקה של זה על המסך, רק מילים שנאמרות. אפילו ברגע שאמור להיות אחד מרגעי השיא של הסרט, בו גינסבורג בוכה לעצמו על מה שעולל למרקוס, כל מה שהוא אומר על עצמו (רק רציתי שיראו אותי ושלא יידעו שאני מפחד) מגיע משום מקום.

 

רדקליף לא שיחק דמות שנתונה במצב כזה ואף רגע שכזה לא הופיע על המסך. גם כל החיבור שהסרט מנסה לעשות ליחסים בין גינסבורג לאלוהים מרגיש תקוע. כאילו מישהו נזכר בשלושת רבעי סרט שצריך להכניס את רעיון האמונה. אפילו סיפור האהבה של גינסבורג עם איימי רק נמצא שם לרגע, מופיע לגינסבורג בחלום, וזהו. האם הוא אמר לאיימי שהוא עוזב? האם היא ניסתה לשכנע אותו? לא ידוע, לא חשוב, בואו נגיע לאקשן.

 

 בחזרה מטאויצ'י
 

בחזרה מטואיצ'י( יח"צ)

 

 

ואקשן יש. הסרט מלא בכמה רגעים שממש מעוררים אי נוחות וחשש אמיתי, אף על פי שאתה יודע שהכל נגמר טוב. הבמאי, גרג מקלין, ביים לא מעט סרטי אימה בעברו ולכן קטעים מותחים הוא יודע לעשות. הסצינה בה גינסבורג נסחף בנהר מרשימה מאוד, והרגע בו הוא מטפל בעצמו כדי להוציא טפיל גרם לי כמעט להסיט מבט. רדקליף העביר את עצמו מסע פיזי מטורף כדי להראות כמו אדם ששרד בג'ונגל בלי אוכל 21 יום, ובאופן כללי נראה שרדקליף מוציא מהדמות את כל מה שאפשר.

 

הסוף, בו גינסבורג סוף סוף ניצל, הוא רגע הרגש האמיתי היחיד בסרט ורדקליף אכן מבצע אותו לעילא. אף כי לא התחברתי לדמותו עד אותו רגע, בעיקר כי לא באמת הייתה דמות, הקושי והחולשה של גינסבורג מועברים מצויין וישבתי חסר נשימה מקווה להצלחתו, שוב, למרות שידעתי שהיא תגיע. 
 

בחזרה מטאויצ'י
 

בחזרה מטואיצ'י( יח"צ)

 

 

האם גם בספר הדמות של גינסבורג כל כך שטוחה וחד מימדית? לא יודע, כאמור, לא קראתי, אבל קשה לי להאמין. רשימת הקרדיטים של התסריטאי ג'סטין מונג'ו שעד הסרט הזה כתב בעיקר פרקים אקראיים לטלויזיה (ויצר את סידרת הטלויזיה דה אליס. איזו סידרה? בדיוק), נראה לי יותר אחראי לעניין. מצד שני, גינסבורג הסתובב עם הספר בהוליווד כבר מאז שנות ה-90, כשבמקור אמיליו אסטבז אמור היה לגלם אותו, כך שיכול להיות שהזמן שעבר והחלטות אולפנים אחראיות לסרט היעיל אך לא ממש מרגש הזה.

 

כשאני חושב על אבונו הגדול מגיע לסרט, אני די בטוח שהוא, כמוני, ייהנה מהאקשן, אבל ייצא מתוסכל. הסרט הזה הוא לא שיקוף שישאיר אותך חסר נשימה ומלא המלצות כמו אחד משני הספרים היחידים שיצא לך לקרוא בחיים. מאוד מקווה שאת המוח כבר יביים מישהו שמבין גם ברגש ולא רק באקשן.

 

"בחזרה מטאויצ'י": שלושה וחצי כוכבים.