BETA

11.03.2018

17:02

הדג נחש בהופעה: זו המהפכה שלהם ואפשר לרקוד איתה

האלבום החדש, "וולקאם טו איזראל", מרפד את הזעם בעטיפה יותר רקידה שתקרוץ לקהל במועדון ולדי.ג'יי בחתונה. אבל מבעד להתברגנות, עדיין מסתתרת מחאה שבועטת בבטן

ימין, שמאל, קחו את זה למעלה למעלה למעלה

שמאל, ימין, קחו את זה למעלה למעלה למעלה

"זו לא המהפכה שלי אם אי אפשר לרקוד איתה" (מצביעים ברגליים, הדג נחש)

 

בישראל של 2018 זו כנראה באמת לא מהפכה אם אי אפשר לרקוד איתה. גם הדג נחש הבינו את זה. "שואלים אותי – 'להקת מחאה זה אתם? אתם זו להקת מחאה?'", מכריז מעל הבמה שאנן סטריט. "לא יודע, אבל אנחנו אוהבים להגיב, ולפתוח את העיניים למה שמסביב. זו התשובה שלי ותצטטו אותי".

 

 שאנן סטריט בהופעה של הדג נחש
 
 
0%

שאנן סטריט בהופעה של הדג נחש(ליאור כתר )

בדוק טקסט
עבור על השגיאות
נקה סימוני שגיאות
הסתר
 

 

 

אז הנה, נרשם וצוטט. הדג נחש זו עדיין להקת מחאה, אם כי האלבום החדש שהושק אמש בהאנגר 11, "וולקאם טו יזראל", כבר עוטף את המחאה הזו במנה גדושה מהרגיל של פאנקיות, ארמדת כלי נשיפה ואפילו חליל צד (אף אחד לא הזיע יותר משלומי אלון, הכי אול-אראונד פלייר שיש) שלוקח את הצליל שלהם לכיוון חדש; וביטים שלפעמים מזכירים את הדורבנים, ברונו מארס, מארון 5 או נדב גדג'. רקדני דיסקו על הבמה בשיר השני של המופע? וולקאם, הגירסה החדשה והמקפיצה יותר של הדג נחש; הלהקה שיכולה להוסיף כל פעם עוד אלמנט, עוד גוון מוזיקלי, ועדיין לשמור על ההרמוניה והקסם.

 

שלומי אלון והרקדנים בהופעה של הדג נחש
 

שלומי אלון והרקדנים בהופעה. היה דיסקו (ליאור כתר )

 

 

כן, המחאה עדיין שם. אבל אחרי 22 שנים על הבמות, הטקסטים של האלבום החדש כבר מתכתבים עם הבורגנות ומשבר גיל ה-40 האישי, לא פחות מאשר עם המצב החברתי והפוליטי. "זה לא עובד ככה חבוב / לפני שאתה מגיע לפה שוב / תצטרך לעשות שינויים קלים / באכילה, בשתייה ובאורח החיים / תחתוך מהקפה, תפחית מהתה / חומוס, פיתה, לא זה וגם זה / סטייקים? שאלתי בנימה מפוחדת / סטייקים אפשר רק ביומולדת / בירה – לא, ויסקי – שלילי / קוניאק – לא, תגיד ת'רציני? – כן / מה אני אעשה אם היה לי חרא של יום? / אפשר עם הקידוש כוס יין אדום", הם שרים ב"סע". גם "יומולדת 40" ו"אנה אנחנו", שלא בוצעו במופע, מכילים עוד מאותו הטוב הזה. זוגיות שברירית, שגרה שאי אפשר להשתחרר ממנה, לאות שנוחתת על הרוח השובבה שהיתה שם קודם. "עכשיו זה רק שנינו והנה המזרון / אז יאללה, בואי נלך לישון".

 

ארבעת השירים הראשונים במופע ההשקה, כולל "לזוז" הישן והטוב, היו מז'אנר המסיבות והקפיצות, לפני שהדג נחש עצרו את הנסיעה, עשו פרסה והתחברו בחזרה למחאה הארדקור, ב"סרט מלחמה" הזועם. "לא נשארה בנו טיפה של אמון / לא רואים כיוון, לא לוקחים סיכון / וזה שבקודקוד חושב רק איך לשרוד / שואב לנו ת'מיץ ואת הרצון למרוד", יורה סטריט בבית השני, וממשיך לפזמון: "דור הולך ודור בא / מחכים לסיבוב הבא / מנקמה לנקמה / תקועים בסרט מלחמה".

 

הדג נחש מארחים את A-WA
 

הדג נחש עם A-WA. היה טוב בארץ ישראל (ליאור כתר )

 

 

אחר כך, הכל התערבב. מחרוזות של להיטים מהעבר, "בסלון של סלומון" מ-2010 זורם לתוך "חליפות" מ-2004 שעובר ל"פזמון" מ-2013 וחוזר עשר שנים אחורה להיפ הופ ציוני. A-WA עולות לבמה ומבצעות את הפזמון ב"עוד יהיה טוב" הנאיבי והנוסטלגי ("זוכר ימים עם כדור, לא היה אינטרנט / מקסימום טייפ דאבל קאסט, רשת ב' / בתקופה עוד לפני שבנו ת'גדר / אני זוכר הבן של הפועל בא לבקר") וב"שיר נחמה". כאשר נצ'י נצ' – שהיה בן 8 כשהדג החלו לתת בראש – עולה על הבמה, באמצע "מה נעשה", הוא משתלט על ההופעה לשלושת השירים הבאים, וסטריט יורד לתפקיד משני ומרים לו לוולה ב"בור ועם הארץ". זה בסדר, האגו של הדג נחש יכול להכיל גם אותו.

 

הדג נחש מארחים את נצ'י נצ'
 

נצ'י נצ' תופס את הבמה, אתמול בהאנגר 11 (ליאור כתר )

 

 

"עשרים שנה של אמינות, נראה לכם קלי קלות" נשמע כמו ססמה של אינסטלטור, וסטריט כבר יודע לצחוק על עצמו ועל הלהקה שהפכה למותג מיינסטרימי. "מתגייסים, בר מצוות, בריתות, יש לכם למה לצפות / אז בלי הבדל דת גזע ומין / חייגו עכשיו 1-800-ילד משתין", אומרת ההודעה המוקלטת בתחילת "וולקאם טו איזראל", כשברקע, קליפ של רקדנית בטן בטיימס סקוור.

 

מצד שני, אחרי שתהה עם הקהל אם עדיין "מדובר בלהקת מחאה", יורה סטריט את "יוצא לדרך", מונולוג מצמרר של פליט מאזור מלחמה. "אחרי הפצצה השלישית אותו בוקר ידעתי שדי / ואת ידעת גם ונצנצה לך העין / לא היה צורך לדבר הלכת למקרר / התחלת להעמיס אני יצאתי לחצר ... אחרי המחסום הראשון עברנו עוד שלושה / פעם עם בקשיש פעמיים כי הילדה הקטנה ביקשה / כפרה עליה / אם יקרה לה משהו, אני יודע אני אשתגע".

 

המעבר הזה בין קטבים אולי לא יוצר אלבום אחיד, אלא סוג של חבילה עוברת, בה צריך לקלף שכבה ועוד שכבה עד שמגיעים לגרעין המחאתי ולסיבה שבגללה סטריט, גיא מר, יאיא כהן אהרונוב ושות' ממשיכים לעלות על הבמות. אבל כנראה שלא באמת צריך אלבום אחיד או הופעה אחידה, כשהקהל שלך מורכב מסבים ונכדים, זוגות בני 40, סרוגים בגיל צבא, ונערים שעוד לא היו בתכנון בסוף שנות ה-90 – וכולם ממשיכים לקפוץ ויודעים את כל המילים של "שירת הסטיקר" גם אחרי שעתיים.

 

סתיו שפיר בהופעה של הדג נחש
 

הגיעה סתיו, מצב רוח שפיר (תרבות ובידור עשר )

 

 

בסך הכל, נראה שהדג נחש עדיין נהנית לבעוט ולמחות, לא פחות מאשר לרקוד. כדי שנזכור זאת, אחרי שחלק מהקהל התפזר לפני ההדרנים, פתאום נכנסה לטווח הראייה שלנו גם סתיו שפיר – הפוליטיקאית היחידה שמוזכרת בשמה באלבום ("אין סימן לקסאם באוויר / הגיע סתיו, מצב רוח שפיר"). כשהדג נחש מסיימים בחצות וחצי עם "זמן להתעורר" וחברת הכנסת הג'ינג'ית רוקדת בטירוף, אתה מבין שסטריט אולי שמח להקפיץ ולהרקיד, אבל יותר מכל – הוא עדיין מבקש שנקשיב למילים.