BETA

08.03.2018

09:42

 תרצה אתר
תרצה אתר,
דוד אולמר - ארכיוני סופרים, מרכז קיפ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל אביב

בלדה לאישה: סיפור חייה ומותה של המשוררת והסופרת תרצה אתר

בספטמבר 1977, תרצה אתר ביקשה מבן זוגה לשלוח את הילדים לגן, פסעה אל החלון - ונפלה אל מותה. 36 שנות יצירה מרגשת וחיים סוערים הגיעו לקצם באבחה אחת • פרויקט 70/70

היא הייתה אחת הנשים המצליחות, הנערצות והיפות בישראל. בתם של המשורר נתן אלתרמן והשחקנית רחל מרכוס, ובעיקר משוררת מוערכת. אבל כנראה שזה לא הספיק, והאימרה "מה שרואים בחוץ לא משליך על מה שקורה בפנים" – הפכה לצערנו לנכונה במקרה של תרצה אתר, שסיימה את חייה באופן טראגי.

 

תרצה אתר נולדה בשנת 1941, למשפחה מיוחסת וארץ ישראלית. כבר בגיל צעיר קיבלה תפקידים של ניצבת בתאטרון, ובצבא עברה לקדמת הבמה כאשר שרה בלהקת גייסות השריון. בראשית שנות השישים נסעה עם בעלה באותה תקופה, השחקן עודד קוטלר, ללמוד משחק בניו יורק. כבר אז החלו להתגלות בקיעים במצבה הנפשי. קוטלר, הגבר היפה והשחקן הנחשק, פרח, והיא קמלה ונמלאה געגועים למשפחתה ולארץ. גם התחושות של ההצלחה שלו מול הכישלון שלה כפי שנשקף מעיניה, לא סייעו למצבה הנפשי, שהידרדר.

 

 

 

חבריה סיפרו על תקופה של מאניה דיפרסיה הכוללת מצד אחד דכאון והסתגרות, ומצד שני בזבוזים ומסעי קניות. לבסוף, המצוקה הנפשית דחקה אותה לפינה והיא ניסתה ככל הנראה להתאבד באמצעות ברז הגז, אך ניצלה. כתוצאה מהמשבר הנפשי, נסע אביה אלתרמן לניו יורק והחזיר אותה לארץ. בזמן הזה נישואיה לקוטלר הסתיימו והיא התמקדה באומנות. 

 

את הפחדים שלו לגבי בתו השבירה, שיקף אלתרמן בבלדה היפהפייה "שיר משמר", שנכתבה בשנת 1965 ובוצעה על ידי  חווה אלברשטיין.

 

"שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך

שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך,

מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך,

מאבן קלע, מסכין, מציפורניים

שמרי נפשך מן השורף, מן החותך

מן הסמוך כמו עפר כמו שמיים

מן הדומם, מן המחכה והמושך

והממית כמי באר ואש כיריים

נפשך שמרי ובינתך שער ראשך

עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך.

 

אחד הבתים, מנבא באופן מצמרר את מה שיקרה 12 שנים לאחר מכן:

 

 "הנה הרוח יד שולחת ובלי רחש

פתאום חלון לאט נפתח בחשכה

אמרי מדוע את צוחקת כמו פחד

אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה?"

 

רחל מרקוס קוראת שיר של נתן אלתרמן
 

רחל מרקוס, אמה של תרצה, קוראת שיר של האב נתן אלתרמן (נתי הרניק, לע"מ)

 

לאחר שחזרה לארץ, אתר ניסתה את מזלה בעוד כמה תפקידי משחק, אך הבינה שהיא לא שחקנית כמו אמה המפורסמת והחליטה לפרוש מהתחום לטובת עיסוק בכתיבת שירים, סיפורים ומחזות. יש מי שסבר, שהיא לא הייתה גרועה כפי שחשבה בתחום המשחק - אלא שמתנגדיו ומתחריו של אלתרמן, היו אלו ששמו לה רגל וביקרו אותה לחומרה.

 

דווקא בחירתה של אתר לגבי המשחק ושינוי הקריירה, הוכיחה את עצמה ומהר מאוד היא השקיעה את כל כולה בכתיבה. באותו זמן, בשנת 1967, היא הכירה את מי שיעמוד לצידה תחת החופה - בנימין סלור, עובד במה, איש סאונד ותאורן. מצד אחד, הוא היה חלק מהחיים האמנותיים והבין את האהבה שלה לתחום, אך מצד שני עצם היותו מאחורי הקלעים, אפשר לה להתרכז בעשייה מבלי להרגיש תחרות בדומה למה שחשה כאשר היתה נשואה לעודד קוטלר.

 

זו הייתה אחת התקופות הטובות שלה. עד מהרה הפכה לאם מסורה ליעל ונתן והטביעה את חותמה כמשוררת וסופרת ילדים. ואז, החיים שוב התנפצו, כאשר אביה האהוב, אליו הייתה מאד קשורה, נפטר בשנת 1970 במהלך ניתוח במעיים. המוות שהפתיע והקשר החזק שנקטע הכו בה קשות. יש אומרים שנקודת הזמן הזו הייתה תחילת הסוף. המעניין הוא, שלמרות ניסיונה להתנער מהתואר "בתו של אלתרמן", שהיווה עבורה לעתים קרובות מכשול, אביה היה נוכח בכל תקופה בחייה ולא ביקר או נטש אותה גם בזמנים הקשים, כשהייתה בשפל.

 

נתן אלתרמן ותרצה אתר בקפה כסית בתל אביב
 

אתר ואלתרמן בקפה כסית בתל אביב. האב לא נטש את בתו גם ברגעיה הקשים (ויקיפדיה, נחלת הכלל)

 

 

האבל והעצב הגדול שאפפו אותה בעקבות מותו של אלתרמן, "אילצו" אותה להתמקד ולהשקיע בכתיבה. באורח פלא היו אלו שנותיה הטובות ביותר. אתר פרחה וצמחה, אולי משום שכבר לא הייתה תחת כנפיו של אביה והפכה למשוררת וסופרת מוערכת ופופולארית במונחים של שנות השבעים.

 

שיריה הולחנו וצעדו בראש מצעדי הפזמונים: "פתאום עכשיו, פתאום היום" שביצע שלמה ארצי - זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר הישראלי ב-1970; "אני חולם על נעמי", "שקרים קטנים", "הלילה הוא שירים", "מערבה מכאן", "שבת בבוקר" וכמובן אחד השירים היפים והמצמררים שנכתבו בתרבות הישראלית, "בלדה לאישה".  

 

 

מנתחים ספרותיים מצאו בשיריה ערבוב של רגשות. מצד אחד, אופטימיות, אהבה לחיים ולמשפחתה, יופי והומור, שבאו לידי ביטוי בספרי הילדים: "האריה שאהב תות"  ו"נוני, נוני, אין כמוני". מצד שני, אי אפשר שלא להבחין בתוך השירים גם בפסימיות, חידלון, עצב, שרבים ראו כסימנים מקדימים לסיום הטראגי של חייה. השיר "בלדה לאישה", שכתבה להצגה "ארבע נשים", ממחיש את הטרגדיה שעתידה לבוא: "אפילו הספרים בחדר, הסגור והעצוב, כבר ידעו - היא לא בסדר, היא הולכת לבלי שוב".

 

ב-7 בספטמבר 1977, התעוררה אתר מוקדם בבוקר וביקשה מבעלה, בנימין סלור, שישלח את ילדיהם יעל ונתן (שהפך לזמר) לגן ולבית הספר. יום קודם, היא נפגעה ממכונית וסבלה מזעזוע מוח. לאחר שצפתה בילדיה מתכוננים לגן, הלכה לישון. לאחר קומה, הלכה אתר לכיוון החלון בדירה בקומה השישית ונפלה ממנו. בעלה קרא לה וכאשר לא ענתה, ניגש לחלון וראה אותה שכובה על הרצפה בחצר. כל ניסיונות החייאה לא עזרו, ומותה של המשוררת בת ה-36 נקבע במקום.

 

הידיעה בעיתון מעריב על מותה של תרצה אתר

הידיעה בעיתון מעריב על מותה של תרצה אתר (מעריב )

 

עד היום שוררת עלטה סביב נסיבות מותה של אתר - נפלה בטעות, או שמה קץ לחייה. מה שברור הוא, שהעמימות שאפפה את חייה, ליוותה אותה גם לאחר מותה.