BETA

06.03.2018

10:23

מתוך טקס האוסקר
מתוך טקס האוסקר
, גטי אימג'ס

סיכום אוסקר 2018: זכיות היסטוריות והפתעות גדולות

טקס האוסקר ה-90 אולי לא הביא איתו הפתעות גדולות, אך בהחלט ייזכר בעבור כמה מועמדויות וזכיות היסטוריות פיצוי על שערוריית המעטפות מהטקס הקודם. סיכום אוסקר


הזכיה של ״צורת המים״, שכצפוי זיכה בפרס גם את הבמאי שלו, גיירמו דל טורו, מפורשת כמאורע יוצא דופן בו האקדמיה מקדישה את תשומת לבה לז׳אנר הפנטזיה. זו התייחסות נכונה לכשעצמה, אבל כמו שראינו לאורך השנים עם סרטים כמו ״הארטיסט״, אם יש משהו שהאקדמיה (שמונה אגב קרוב ל-8,500 אנשי תעשייה) מאוהבת בו - זה סרטים שמאוהבים בקולנוע, ובייחוד בקולנוע ככלי מאחד בין בני אדם, ואם יש משהו חיובי להגיד על ״צורת המים״ זה שהוא מכוון למהות הזו בכל מאודו. 

 

למרות הכוונה הטהורה של ״צורת המים״ - ״שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי״ של הבמאי-תסריטאי מרטין מקדונה הוא סרט מבריק, מקורי ועוצמתי יותר, שיר אהבה לאנושיות ונקודת מבט אופטימית על יכולת החמלה של בני האדם. ״שלושה שלטים״ לא הלך כמובן בידיים ריקות, וזיכה כראוי וכצפוי את שחקן המשנה שלו, סאם רוקוול, בזכיה הראשונה שלו, ואת השחקנית הראשית שלו, פרנסיס מקדורמנד, בזכיה השניה שלה (הראשונה היתה בעבור ״פארגו״, שביימו בעלה ג׳ואל כהן ואחיו איתן). צמד השחקנים המופלאים סיפקו את שני הנאומים המעניינים של הטקס.

 

 

רוקוול, שקיבל את הפרס מידיה של וויולה דייויס הנוצצת, העניק את הנאום הראשון של הערב, והספיק הרבה במעט הזמן שניתן (קימל הקפיד לדרבן את הזוכים להמעיט במלים באמצעות בדיחה רצה שכללה מתנת אופנוע ים בשווי של כ-18,000$ ואת הלן מירן הנפלאה). רוקוול שיתף סיפור ילדות מקסים על איך הוא קיבל את האהבה לסרטים מהוריו, הודה ל״כל מי שאי פעם הסתכל על שלט חוצות״, והקדיש את הפסלון ל״חברו הותיק, פיל הופמן״, הלוא הוא השחקן הדגול והמוערך, פיליפ סימור הופמן, שנפטר לפני ארבע שנים בגיל 46.

 

 

מקדורמנד היתה אחראית על הנאום החשוב של הערב, בסיומו היא בקשה מכל הנשים המועמדות באולם לעמוד לרקע מחיאות כפיים סוערות מהקהל. אותן המועמדות כללו גם את גרטה גרוויג, האישה החמישית בלבד בהיסטוריה המועמדת לפרס הבימוי (על ״ליידי בירד״, שמגיע לבתי הקולנוע בארץ בסופ״ש הקרוב), ורייצ׳ל מוריסון, האישה הראשונה בהיסטוריה שמועמדת בקטגוריית הצילום. לסיום, פרנסיס ביקשה להגיד רק שתי מלים: ״Inclusion rider״, שהיא הזכות של אמן לדרוש מההפקה לכלול אחוז מסויים של גיוון אתני ומגדרי בקרב הקאסט ואנשי הצוות בסרט עליו האמן חותם.

 

 


למרות המועמדות המשמעותית של מוריסון, שקפצה השנה לצמרת ההוליוודית לאחר שצילמה גם את ״הפנתר השחור״ (בדרכו הבטוחה להפוך לאחד מעשרת הסרטים בעלי ההכנסות העולמיות הגבוהות ביותר אי פעם) - לא היה לצלמת כל סיכוי מול אגדת הצילום, רוג׳ר דיקינס. דיקינס הג׳נטלמן האנגלי המקסים, שידוע כצלם הכמעט-קבוע של האחים כהן, זכה הטקס לראשונה במועמדות ה-14(!) שלו על ״בלייד ראנר 2049״ המופתי. 

 

״2049״, שהיה כשלון קופתי מהדהד, זכה בצדק גם בקטגוריית האפקטים הויזואלים, העמוסה בכל טוב הכולל את האפקטים הבלתי ייאמנים של ״כוכב הקופים: המלחמה״ ואת האפקטים עוצרי הנשימה של ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״. אך לא ניתן להפריד את הצילום המפעים של דיקינס ב-״2049״ מהאיכות המרהיבה של האפקטים בכל שוט ושוט של הסרט.

 

 

״שלושה שלטים״ כידוע (לשמצה) לא קיבל מועמדות בקטגוריית הבימוי, ואף הפסיד בקטגוריית התסריט המקורי. לא לחלוטין מובן איך אנשי התעשייה המובחרים בהוליווד פספסו את יצירת המופת הקולנועית הזו, אך כן כיבדו את כוח השחקנים שלה, אבל במקרה הזה, הסרט לפחות הפסיד למועמד מצטיין ומרענן בפני עצמו. 

 

ג׳ורדן פיל זכה על התסריט שכתב ל״תברח״, תרכובת של ז׳אנרי האימה, מותחנים פסיכולוגיים, קומדיה וכל מה שבו זמנית מעורר מחשבה ומבדר. הסרט הוא בכורת הבימוי של פיל הקומיקאי, שהפך לאדם השחור החמישי בלבד בהיסטוריה המועמד בקטגוריית הבימוי, והראשון שזכה בקטגוריית התסריט המקורי. במעמד הראיונות שמאחורי הקלעים, פיל מיד ערך השוואה מבודחת רלוונטית בין הסיטואציה שנמצא בה לסיטואציה בה הגיבור של ״תברח״ מצא את עצמו.

 

 

אותו הגיבור גולם על-ידי דניאל קלויה, שהפסיד כמובן בקטגוריית השחקן הראשי, מהקטגוריות היותר ידועות מראש של הערב, אך בכל זאת מלאות בכשרונות מובהקים. גארי אולדמן לקח את האוסקר בהליכה על תפקידו מעורר ההשראה כווינסטון צ׳רצ׳יל ב״שעה אפלה״ (יותר ממומלץ לצפיה למקרה שפספסתם), לאחר קריירה ארוכה המלאה בתפקידים אייקונים מגוונים, בינהם סיריוס בלאק בסדרת סרטי ״הארי פוטר״ והמפקח ג׳ים גורדון בטרילוגיית ״האביר האפל״.
 

 

הגיוון שכיכב בטקס גלש גם למה שהיתה גולת הכותרת עבורי, וזו קטגוריית השיר הטוב ביותר בה זכה "Remember Me". זהו שיר הנושא הרגיש והמרגש של ״קוקו״ מבית פיקסאר-דיסני, שמהווה את השילוב המושלם בין מוסיקליות לקולנועיות, כש״קוקו״ כמובן זכה כסרט האנימציה הטוב ביותר, ללא מתחרים של ממש. שתי הזכיות הגיעו בקול תרועה גדול של התרבות המקסיקנית אותה ״קוקו״ מציג, בתוספת לזכיותיו של דל טורו, שהוא כידוע מקסיקני בעצמו, ואף פתח את נאומו ב״אני מהגר״.