BETA

01.02.2018

15:02

חוטים נסתרים: מרהיב, מסוגנן אבל בעיקר משעמם

סרטו החדש של פול תומאס אנדרסון הוא עוד חוויה מרהיבה לעיניים, אך כשזה מגיע ללב, הסרט לא באמת מצליח לרגש • זוהר צלח, ביקורת סרט

כשסרט חדש של פול תומאס אנדרסון מגיע לבתי לקולנוע, העולם מתחלק לשניים: מעריצים, שכבר לא יכולים לספור את הדקות עד לצפייה הראשונה, ומקטרגים, שמתקשים להתחבר לסגנון של אנדרסון, ורואים בו במאי מוערך על יתר המידה.

 

אני נמצא איפשהו באמצע: מצד אחד הוא אחראי על שתי יצירות מופת, "מגנוליה" ו"זה ייגמר בדם", אך מהצד השני, שני הסרטים האחרונים שלו הם מהאכזבות הקולנועיות הגדולות שאני זוכר - "המאסטר" ו"מידות רעות".

 

לסרטו החדש, "חוטים נסתרים", שעולה לאקרנים היום (ה'), הגעתי עם ציפיות נמוכות - כלומר נמוכות עד כמה שאפשר כשמדובר בבמאי כמו פי.טי.איי ושחקן ראשי בקליבר של דניאל דיי לואיס ("זה ייגמר בדם", "כנופיות ניו-יורק").

הסרט עוקב אחרי ריינולדס וודקוק (דיי לואיס), חייט עלית רווק מלונדון, המלביש את המעמד הגבוה ביותר. כשאלמה (ויקי קרייפס, "מושבה״) נכנסת לחייו, מתפתחת בין השניים מערכת יחסים חדשה ומרגשת, אך וודקוק נופל שוב ושוב לאותן מלכודות באישיות שלו שמונעות ממנו לחוות אושר אמיתי.

 

"חוטים נסתרים"
 

"חוטים נסתרים"(צילום: יח"צ )

 

 

על הנייר יש פה לנו סיפור אהבה בין גבר מהמעמד הגבוה לבחורה מהמעמד הנמוך עם תבנית די מוכרת של גבר שהופך ליותר ויותר שתלטן. אלא שאנדרסון ידוע כבמאי שאוהב לסבך דברים, וכאן הוא עושה את זה דרך אלמה, שמסרבת לקבל את מקומה וקוראת תיגר על השליטה של וודקוק במערכת היחסים, בה ובכל מי שסובב אותו. בשלב מסוים הסרט הופך לקרב פאסיב/אגרסיב בין שני פריקים של שליטה.

 

מבחינה טכנית וסגנונית, אנדרסון כרגיל עושה קולנוע שנוגע בשלמות – הצילום, עליו אחראי ברובו אנדרסון (שבחר לא לתת קרדיט לעצמו, בטענה שצילום הסרט היה ״מאמץ משותף״) הופך את העולם של וודסטוק למעין חלום בלהות יפהפה, ויחד עם העיצוב המדוקדק והמדויק (שבהחלט מצדיק מועמדות לאוסקר) והפסקול המלודי המדהים של ג'וני גרינווד, אנדרסון מצליח להעביר במדויק את התשוקה וכן את הסערה הנפשית שאלמה מכניסה לחייו של ריינולדס.

"חוטים נסתרים" שונה מאוד מסרטיו הגדולים של אנדרסון, שכן הוא לא נפתח חזק, אלא מתבשל לאט. מתבקשת השוואה לסרטיו של היצ'קוק, שכן ממש כמוהו אנדרסון משתמש בהשהיה כדי להכיר לנו את העולם שהדמויות פועלות פה ורק לאחר מכן את הדמויות.

 

 "חוטים נסתרים"
 

"חוטים נסתרים"(צילום: יח"צ )

 

 

אלא שבניגוד להיצ'קוק, היצירה של אנדרסון לא באמת מתפתחת למשהו מעניין, ושכמסתכלים מעבר לצילום המרהיב, הפסקול הנהדר והעיצוב הקפדני - מגלים סרט עלילתי די משעמם.

 

אז כן, יספרו לכם שהסרט מעלה שאלות מעניינות לגבי המקום של המעצב מול הלקוחות שלו כאלגוריה למקום של במאי מול הקהל שלו, על כך שהוא מציג סיפור אהבה מסובך על התמסרות ושליטה שגם מצליח להיות רומנטי, ועל דמות שסובלת מתסביך אדיפוס מורכב במיוחד. יכול להיות שבניתוח הסרט לעומק אפשר לגלות כי כל זה נכון, אבל כשאתם בקולנוע וצופים בסרט הדבר הראשון ששמים לב אליו הוא שהסרט די משעמם. עד שתגיעו לשלב שהוא כן יתחיל לעניין אתכם, אתם כבר תהיו מנותקים רגשית לחלוטין ממנו.

 

נכון, דניאל דיי לואיס נותן כאן הופעה קולנועית מעולה וכך גם שאר הקאסט, אך הדמויות שהם מגלמים כל-כך מנוכרות ומנותקות מהקהל שקשה להרגיש חיבה או חיבור כלשהו אליהם, והתוצאה היא סרט שהוא אולי ממתק לעין, אך כזה שלא מצליח להיכנס ללב ולנשמה.

 

"חוטים נסתרים"
 

"חוטים נסתרים"(צילום: יח"צ )

 

 

בשורה התחתונה "חוטים נסתרים" הוא לא רע סרט והוא שיפור משמעותי מ"מידות רעות" ו"המאסטר". הוא מוכיח שוב שבכל מה שקשור לעיצוב וסגנון אנדרסון שייך לטופ של במאי הקולנוע בעולם. עם זאת, הוא מעלה שאלות על היכולת של אנדרסון להעביר סיפור, משהו שלא ראינו את הבמאי המוערך מצליח לעשות מאז "זה ייגמר בדם".

 

ציון: 3 כוכבים

 

"חוטים נסתרים"
 

"חוטים נסתרים"(צילום: יח"צ )