BETA

25.01.2018

19:42

עודכן:

 תברח
תברח
,מתוך הטריילר

עם מועמדויות מפתיעות לאוסקר, הוליווד מתקנת עוולות חברתיות

מקומדיית האימה "תברח", דרך "שעה אפלה" ועד "צורת המים": המועמדויות ההיסטוריות לפרסי האוסקר

כשג׳ורדן פיל כתב וביים את ״תברח״, קומדית האימה וסרט ביכוריו, בתקציב זעום של 4.5 מליון דולר - הוא כנראה לא הניח שהסרט יסיים את המסע שלו כמועמד לארבעה פרסי אוסקר (והזמן יגיד אם גם כזוכה). אולי אין יותר מדי הפתעות בקרב המועמדים לטקס פרסי האקדמיה, שייערך ב-4 למרץ הקרוב (אצלנו בלילה שבין ראשון לשני), אבל ההתייחסות ההצהרתית שהאקדמיה נתנה ל״תברח״ האמיץ והביקורתי, היא סמל לנצחון לא רק של האטמוספירה החברתית שהתפוצצה ב-2017, אלא גם של הסרטים משולי הוליווד. 

 

 

בטקס האוסקר תמיד כיכבו סרטי מלחמה גרנדיוזיים כמו ״דנקירק״ של כריסטופר נולאן, או דרמות בתקציבים מצומצמים (והכנסות מצומצמות בקופות בהתאם), כמו ״חוטים נסתרים״ של פול תומאס אנדרסון ו״ליידי בירד״ של גרטה גרוויג - שכמובן גם זוכה למועמדות שהכרחי שכבר תכנס לשגרה כבמאית. לעומת זאת, ז׳אנר האימה, שהביא לעולם אינספור סרטים אהובים, והבעיר את הקולנוע שוב ושוב בניצוצות הביקורות החברתיות המהותיות ביותר, בעודו עוסק בלב הקשיים האנושיים, זכה להתעלמות שיטתית במשך עשורים ארוכים. היו כמובן יוצאי דופן כמו ״שתיקת הכבשים״, שזכה לכבוד הנדיר של זכיה ב-5 הקטגוריות הבכירות (סרט, במאי, תסריט, שחקנית ושחקן), המועמדות של סיגרוני וויבר כריפלי האייקונית ב״שובו של הנוסע השמיני״, ותשומת לב טכנית מרובה על איפור ואפקטים. אך אפילו מאסטר המותחנים ואבי הסלאשרים בכבודו ובעצמו, אלפרד היצ׳קוק, מעולם לא זכה באוסקר כבמאי, אפילו לא על אחת מבין הקלאסיקות הקולנועיות המרובות שיצר. 

 

אז השנה האקדמיה מתחילה תהליך של תיקון עוולות עבר למינהן, ואחת מהן מתבטאת בכך שלא רק ש״תברח״ מועמד כסרט הטוב ביותר, אלא הבמאי שלו פיל מקבל את המועמדות הראויה גם הוא. זו תמיד סיטואציה תמוהה כשסרט מועמד לאוסקר והבמאי שלו איננו, וזה דווקא כן תקף גם לטקס השנה: ״שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי״ העוצמתי ולא קונבנציונאלי (שכמו ״תברח״, גם הוא עוסק עמוקות בשורשי הגזענות והבורות, ומלהטט בתקינות הפוליטית) זכה לשבע מועמדויות, כולל הסרט הטוב ביותר - אך הבמאי שלו, מרטין מקדונה, מצא את עצמו מחוץ למירוץ הבמאים. אם מקדונה הצליח ליצור יצירה כל כך ייחודית ומעוררת השראה, שזיכתה את שלושת שחקניה המרכזיים במועמדויות (בראשם הופעתה הבלתי נשכחת של פרנסיס מקדורמנד המיועדת לזכיה), וגם את מקדונה עצמו כתסריטאי - מי אמור להיות מקבל הקרדיט המרכזי לכל הטוב הזה אם לא הבמאי?

 

 

״תברח״ מצליח להיות סרט מבדר ומהנה, ובו בעת יצירה שאוחזת בקהל שלה בלי הקלות בביקורתיות על ההיסטוריה וההווה האמריקאיים, בכל הנוגע לדינמיקה הפנימית עם האוכלוסיה השחורה. השחקן הראשי, דניאל קלויה הלונדוני, בן למהגרים מאוגנדה, הבריק בניואנסים הריאליסטיים שלו, ולשם כך ייזכר כאחד מהשחקנים הבודדים שזכו למועמדות ייחודית שכזו עבור סרט אימה. למרות זאת, מבחינתי ההופעה הגדולה ומרוממת הנפש ביותר של השנה שייכת לגארי אולדמן כוינסטון צ׳רצ׳יל של ״שעה אפלה״ הנהדר, והאוסקר כולו שלו. מי ייתן ובאמת מעתה יותר ויותר תפקידי ענק שכאלו ייכתבו עבור אי אילו ממגוון האוכלוסיה העולמית, כשקלויה עצמו מיועד לגלם כמה מהם. 

 

 

אפשר להגיד שהאולפנים הגדולים קיבלו מעין אזהרה מהאקדמיה על איכות הבלוקבאסטרים שלהם מהשנה החולפת, אבל לפחות ״קוקו״ של פיקסאר ודיסני הוא המועמד המוביל בהחלט לזכיה כסרט האנימציה הטוב ביותר. זה אגב לא סתם בלוקבאסטר, אלא הסרט היקר ביותר מבין סך כל המועמדים, עם תקציב מוערך של 200 מליון דולר (מסביר את איכות האנימציה הבלתי נתפשת שלו), בזהה לתקציב של ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״, ועם 40 מליון יותר מריבוט הלייב אקשן של ״היפה והחיה״, שמועמד כצפוי על עיצובי הפקה ותלבושות. 

 

״קוקו״ קיבל מועמדות גם על שיר הנושא שלו "Remember Me", ולטעמי אין ראוי מהשיר מחמם הלב והענוג הזה לזכיה: סרטי מיוסיקל רבים מחמיצים את החשיבות בשיר שיהווה חלק אינטגרלי ומרגש ממהות היצירה כולה, ו-"Remember Me" מצליח בזאת במידה האנטלגנטית והאמוציונלית ביותר. לא מזיק שהגרסא המלאה שלו, בביצוע של מיגל ונטליה לפורסדה, משלבת נפלא אנגלית וספרדית: 

 

 

בנתיים ״קוקו״ עקף את ההכנסות הבינלאומיות של ״מואנה״, והרבה בזכות לא אחרת מסין. הסרט הפנטסטי (בשני המובנים) עוקב אחר ילד בן 12 במשפחה בעלת מסורת אנטי-מוסיקלית במהלך יום המתים המקסיקני - סיפור שאולפנים גדולים אולי היו רועדים ממנו מפחד, ויוצאים בהצהרות שהוא לא יכול להכניס להם כסף, בטח שלא בממלכה האמצעית המרוחקת (שכבר החרימה סרטים שערבו את קיומן של רוחות רפאים). אבל כמו שאמרנו - 2017 היתה השנה של פיצוץ הקונספציות השגויות הותיקות, ובעוד ״אחרוני הג׳דיי״ הבומבסטי ירד מבתי הקולנוע בסין לאחר שני סופ״שים צולעים עם 41 מליון דולר, ״קוקו״ הכניס שם קרוב ל-190 מליון. 

 

גם בקטגורית הצלמים מתנהלים דברים מעניינים: רוג׳ר דיקינס, הצלם האגדי של האחים כהן שנחשב לאחד מגדולי צלמי הוליווד, מועמד על עבודתו הבלתי-ייאמנת ב״בלייד ראנר 2049״. אולי סוף סוף, בפעם ה-14(!) שדיקינס מועמד, החזון הבלייד ראנרי שלו ייזכה אותו בפרס היוקרתי. בנוסף, האקדמיה עשתה היסטוריה כשבפעם הראשונה העמידה לאוסקר צלמת, והיא רייצ׳ל מוריסון, שצילמה את ״מאדבאונד״ הנטפליקסי. עצם העובדה שאישה מועמדת על צילום היא כל כך חשובה ומסעירה (עם הצביטה בלב על כך שזה קורה לראשונה רק ב-2018), ומוריסון בהחלט הפגינה כישורים איכותיים של לכידת רגשות בתוך נופים אמריקאיים, אך עדיין לא במידה הניתנת להשוואה להישגיו של דיקינס ב-״2049״. כמו בקטגורית השחקן הראשי, אציין שוב שהתקווה היא שסרטים מהסוג הזה יצולמו כבר בעתיד הקרוב על-ידי נשים, שכן ההבדלים הם כמובן לא ברמות הכשרון, אלא במספר הדלתות הפתוחות. 

 

 

בהמשך לגישה האנטי-הוליוודית, גיירמו דל טורו מוביל עם 13 מועמדויות על ״צורת המים״ שלו, כולל הסרט, הבמאי, התסריט המקורי והשחקנית הטובים ביותר. ״צורת המים״, שבאופן מדהים עלה פחות מ-20 מליון דולר, יגיע אלינו ב-15 לפברואר, כך שנספיק לחוות על הפנטזיה האפלה את דעתנו לפני שהטקס יגיע. למעשה שני המובילים הגדולים לזכיה כסרט הטוב ביותר, ״צורת המים״ ו״שלושה שלטים״, הופצו על-ידי פוקס סרצ׳לייט, האחות הקטנה של אולפני פוקס המאה ה-20. יהיה מעניין לגלות מה יהיה עתידה של החברה שמביאה לנו נפלאות שכאלו, אם התכנים הבידוריים של פוקס אכן יימכרו סופית לדיסני. זו תהיה אולי הדרך של בית העכבר, שהכניס ב-2017 למעלה מ-5 מליארד דולר בקופות העולמיות, לחזור וליצור סרטים קטנים עם משמעות גדולה. בהצלחה לכל המועמדים.