BETA

14.01.2018

12:25

עודכן:

"העדות": מותחן מעניין, דרמה פושרת

סרטו של עמיחי גרינברג מציג את זיכרון השואה בצורה שונה. התוצאה מעניינת אך לא מספיק שלמה • זוהר צלח, ביקורת סרט

 

זיכרון השואה הוא חלק אינטגרלי מהאתוס הישראלי. ככזה הוא נמצא כמעט בכל מקום בחיינו – בחינוך, בצבא, בלוח השנה וגם בתרבות הישראלית. לאורך השנים יצאו בישראל עשרות ספרים, סרטים, הצגות וסדרות העוסקים בשואה ובאופן שבו אנחנו זוכרים אותה, ועם השנים הגישה אליה אף התפתחה והשתנתה. בשבוע שעבר (ה') הגיע לבתי הקולנוע הסרט "העדות" העוסק בשואה מכיוון חדש ושונה מזה שראינו עד כה בתרבות הישראלית.

 

הסרט עוקב אחרי יואל, שנמצא בעיצומו של מאבק משפטי מול עיירה אוסטרית שמנסה להתרחב לשטח בו לטענתו נמצא קבר אחים בו קבורים כ-200 יהודים שנרצחו בשלהי המלחמה. חקירת המקרה מובילה אותו לעדות שמטלטלת את עולמו ומעמידה לשאלה את כל מה שהוא יודע על משפחתו ועל עצמו.

 

"העדות"
 

"העדות" צילום: עודד אנטמן

 

 

"העדות" הוא סרט היברידי-  מצד אחד מדובר במין מותחן מודרני שבו יואל נמצא במירוץ נגד הזמן בניסיון לאסוף עדויות ולגלות מידע חדש שיכול להוביל אותו למיקום המדויק של קבר האחים, כשמנגד האוסטרים מנסים לקדם את הבנייה בעיירה שרוצה לגדול. מצד שני, מדובר בדרמה שבמרכזה גיבור שנמצא בקונפליקט שבין יהדות להיסטוריה, בין הזהות של יואל לבין המחויבות שלו לאמת כהיסטוריון ואף בין יואל למשפחתו.

 

כמותחן הסרט עובד – הסיפור מספיק מעניין ומותח כדי להחזיק את הסרט, העלילה נבנית בקפידה ומגיעה לשיאים דרמטיים מרתקים ועוצמתיים. אופן הבנייה של הסיפור כמירוץ נגד הזמן, יחד עם הפחד של העדים לספר על מה שהתרחש, מובילים את הסיפור למקומות מעניינים ומיוחדים מאוד שמגיעים לשיא עלילתי שעשוי בצורה נהדרת.

 

מנגד, כדרמה, הסרט עובד פחות טוב. כל הדמויות שמקיפות את יואל לא מספיק מפותחות, והמהלכים העלילתיים מועברים בצורה לא מספיק דרמטית. השינויים שעוברים בחייו של יואל לא מקבלים מספיק פוקוס, והניסיונות לכפר על כך בכל מיני משמעויות סמליות לא צולחים. גם החיבור בין שתי העלילות לא מרגיש טבעי, וההשפעה שלהן אחת על השנייה היא מינורית לחלוטין- מה שהופך את הסרט למעשה לשני סרטים; מותחן מרתק מצד אחד ודרמה פושרת מצד אחר, כשחלוקת הזמנים פחות או יותר שווה. העדויות של הניצולים שאנחנו רואים מרגשות ועשויות בצורה נהדרת, אך גם כאן, השילוב שלהן עם קווי העלילה המרכזיים מרגיש מעט מאולץ.

 

 "העדות"
 

"העדות" צילום: עודד אנטמן

 

 

אורי פפר עושה כאן עבודה מעולה ומביא לתפקיד את כל היכולות האדירות שלו, אבל העובדה שהוא מקבל דמות לא מספיק אמינה ועמוקה פוגעת בתצוגת המשחק שלו. שחקני המשנה גם הם עושים עבודה טובה (ציון לשבח לאורי יניב, שעושה מדמות שולית ושטוחה למדי מטעמים).

 

זהו סרטו העלילתי הארוך הראשון של עמיחי גרינברג, שעושה כאן עבודה טובה בסך הכל אך לא מצליח להוסיף דרך הבימוי רבדים מספיק מעניינים לסרט.

 

בשורה התחתונה, "העדות" הוא ניסיון מעניין לקחת את סרטי השואה (וזיכרון השואה) למקום אחר לחלוטין, והוא אף מצליח לעשות את זה באופן חלקי. מי שכן ילך לראות את הסרט יהנה ממותחן מהנה שמשתלב בצורה סבירה עם דרמה פושרת.

 

ציון: 3 כוכבים

 

"העדות"
 

"העדות" צילום: עודד אנטמן