BETA

03.01.2018

18:10

עודכן:

"על גוף ונפש": סרט ייחודי שלא רואים כל יום

הזוכה הגדול של פסטיבל ברלין האחרון הוא סרט פסטיבלים סטריאוטיפי, וככזה הוא איטי, מעורר מחשבה ולא שגרתי, שכולל שלל מטאפורות ודימויים שהופכים את הצפייה בו למשתלמת

אם יש משהו שיכול להבטיח תהודה מסחרית גדולה לסרט זר, כזה שלא יצא תחת ידיה של הוליווד (או במקרה הישראלי בסרט עתיר כוכבים מקומיים), זה זכייה בפרס בולט באחד מפסטיבלי הקולנוע הגדולים בעולם. למזלו של "על גוף ונפש" ההונגרי, זה בדיוק מה שקרה לו כשבחודש פברואר האחרון הוא זכה בפרס "דב הזהב", הפרס הגדול ביותר של פסטיבל ברלין היוקרתי. אם זה לא מספיק, גם העובדה שהוא נמצא ברשימה המקוצרת של תשעת הסרטים מהם יבחרו חמשת המועמדים הסופיים לאוסקר הסרט הזר (לצידו של "פוקסטרוט" הישראלי), לא מזיקה כלל ליחסי הציבור של הסרט.

 

כי אם מגיעים ישר לשורה התחתונה, זהו סרט תובעני לצפייה. הוא איטי, לא פשוט, מוזר ובעיקר לא קל לעיכול לצופה הממוצע. במילים אחרות, הוא עונה באופן מושלם להגדרה של "סרט פסטיבלים", תואר שלא הולם את הסרט, שכן גם אם אכן הוא עונה לסטריאוטיפ הזה, בסופו של דבר זהו סרט מעניין וייחודי שלא צופים בו בכל יום על המסך הגדול.

 

 מתוך הסרט "על גוף ונפש"
 

סיפור אהבה לא שגרתי. מתוך הסרט "על גוף ונפש" (צילום באדיבות בתי קולנוע לב)

 

 

הסרט עוקב אחר אנדרה ומריה, שני עובדים בבית מטבחיים (תזכרו את זה כשתצפו בסרט): הוא מנהל כספים ותיק, מוערך ובעל נכות בידו השמאלית, היא עובדת חדשה כמנהלת בקרת איכות. בזמן ששאר העובדים בסך הכל רוצים לעבור את היום בדרך הביתה, השניים מתנהלים קצת אחרת. יש בהם מוזרות מסוימת, אך בשונה מאנדרה שכבר עובד במקום זמן רב, מריה היא עובדת חדשה לגמרי, כשהמופנמות והרצון שלה להגיע לשלמות בעבודה, גם אם זה על חשבון איכות וזמן עבודתם של אחרים, לא בדיוק מוסיפים לה נקודות זכות בקרב חבריה לעבודה.

 

רבים מהעובדים צוחקים עליה מאחורי גבה, לפעמים אפילו היישר בפניה, ואנדרה רואה את זה. הוא מנסה להבין מה מסתתר בתוכה, מה גורם לה להתחבא מהעולם, והדבר מגיע לשיאו כשהשניים מגלים במקרה כי הם חולקים את אותו חלום, בו הוא צבי והיא צבייה. אם עד אותו רגע מריה התעלמה מאנדרה כחלק ניסיון להעלים את עצמה מהסביבה, לפתע השניים מתחילים לדבר ולפתח מערכת ידידות. מה בעצם משמעות החלום המשותף? למה דווקא צבי? איך זה קורה, ובעיקר - למה?

 

 מתוך הסרט "על גוף ונפש"
 

מהי המשמעות האמיתית של הצביים? מתוך הסרט "על גוף ונפש" (צילום באדיבות בתי קולנוע לב)

 

 

השניים מחליטים לחקור את פשר הדבר, ולאחר החששות הראשוניים מחליטים לסנכרן ביניהם את זמן השינה כדי לחלום בצורה חזקה וממשית יותר את החלום המשותף להם, בו הצביים, שהם בעצם דימוי לעצמם, מפתחים רגשות אחד כלפי השנייה. הידידות בין השניים מתגברת, כשבשלב מסוים, ובאופן די מתבקש, הם מתחילים להרגיש תחושות חזקות הדדיות, ממש כמו אותם צביים. בהדרגה, הופך סיפור האהבה הלא סטנדרטי הזה לליבו של הסרט, והצופים הופכים לחלק מהקשר הנבנה בין השניים.

 

מכיוון שמדובר בסרט שלא מנסה לרגע להאכיל את הצופה בכפית, הוא לא יעניק לו את תחושת הדביקות שבדרך כלל נלווית לרגעים קולנועיים כאלה, אלא להיפך. "על גוף ונפש" מציג גם את הצד השלילי שבאהבה, את הקושי שבלממש אותה עד הסוף, או אפילו יותר מזה - הקושי בלהביע אותה כלפי אדם אחר, אדם שאתה יכול לחוש שהלב שלך עומד להתפוצץ רק מלהתבונן בו. זהו מצב שמקשה מאוד על תפקודם של השניים, אך הוא קשה אף יותר לצופים, שכן הם לאו דווקא מקבלים את מה שהיו רוצים לראות כחלק מסיפורו של הסרט.

 

 מתוך הסרט "על גוף ונפש"
 

מתוך הסרט "על גוף ונפש"(באדיבות בתי קולנוע לב)

 

 

וזה מה שטוב ורע בסרט הזה, העובדה שהוא עושה מה שבא לו ואיך שבא לו. הבמאית אילדיקו אניידי יצרה סרט אווירתי עם עומק שלא מגיע למסכים בכל יום. היא מנסה להציג צדדים אחרים של אהבה באמצעות סיפורם של שתי הדמויות הראשיות, שנבנו בצורה כל כך עדינה ומדויקת על ידי גזה מורצ'אניי ואלכסנדרה בורבלי, (שעל משחקה בסרט הייתה מועמדת גם לפרס השחקנית הטובה ביותר בטקס פרסי הקולנוע האירופאי האחרון), שמעניקים לצופה את התחושה שהנכות של אנדרה היא פיזית בלבד, שכן הוא היחיד שרואה את מריה כפי שהיא באמת.

 

זהו לא אחד מאותם סרטים שאפשר להגיד עליהם שהם פונים לקהל הרחב ביותר, בטח לא כשהוא בורח מכך אלפי קילומטרים כדי להראות סיפור תמוה שרק ממשיך להתרחק אל תוך המחוזות האלו, וזה לא דבר שלילי. עם דימויים וסמלים רבים שמעוררים מחשבה אצל הצופה, "על גוף ונפש" חוקר את תת המודע הקיים במערכות יחסים בצורה לא שגרתית, כזו שתשאיר תחושת סיפוק אצל כל מי שיהיה מוכן ללכת עם היצירה זו יד ביד.

 

ציון: 3.5 כוכבים