BETA

28.12.2017

12:35

עודכן:

"האופה מברלין": קולנוע עדין ויוצא דופן

סרט הביכורים של אופיר ראול גרייצר לא חף מבעיות, אך עשייה קולנועית עדינה והופעות מרשימות של השחקנים הראשיים הופכים אותו לחוויה יוצאת דופן • זוהר צלח, ביקורת סרט

שנת 2017 לא הייתה מדהימה לקולנוע הישראלי. מלבד כמה סרטים בודדים ומרשימים ("פוקסטרוט", "פיגומים" ו"לא פה, לא שם") לא ראינו קולנוע ברמה באמת גבוהה כמו זו שהתרגלנו אליה בשנים האחרונות. "האופה מברלין", שמגיע היום (ה') לבתי הקולנוע, סוגר את 2017 בקולנוע הישראלי עם טעם טוב. 


הסרט עוקב אחרי תומאס (טים קלקהוף), קונדיטור ברלינאי מוכשר, המנהל מערכת יחסים עם אורן (רוי מילר), גבר ישראלי נשוי ,החי על קו תל-אביב ברלין. כשאורן נהרג בתאונת דרכים מחליט תומאס לעלות לישראל בניסיון להתחקות אחר חייו של אורן. בישראל הוא הוא פוגש את ענת (שרה אדלר), אלמנתו של אורן, המנסה להמשיך בחייה ולשרוד בבית הקפה הקטן שלה ירושלים. 

 

 האופה מברלין
 

"האופה מברלין", צילום: באדיבות סרטי נחשון

 


תומאס מתקבל לעבודה אצל ענת מבלי לחשוף את עברו עם אורן. בזכות המאפים המופלאים שלו המקום מתחיל לשגשג ותומאס מוצא עצמו מעורב בחייה של אלמנת ובנה אהובו הרבה יותר מכפי שציפה.


כבר מסצנת הפתיחה של הסרט, בה אורן מגיע לבית הקפה של תומאס בברלין, אנחנו מבינים שלא מדובר בעוד סרט רגיל שכן יוצר הסרט, אופיר ראול גרייצר (שזהו סרט הביכורים שלו), בוחר להראות לנו את תהליך ההיכרות של תומאס ואורן בצורה מאוד מהירה, בחירה מעט תמוהה בהתחשב בעובדה שחלק מרכזי מהסרט נשען על האהבה של תומאס לאורן.

 

שאר הסצנות של אורן ותומאס עדינות מבחינה תסריטאית – במקום להיגרר לקלישאה של המאהב שרוצה להיות יותר מזה גרייצר בוחר פשוט להראות קנאה בפניו של תומאס אבל גם השלמה עם מקומו.


החלק הזה בפתיחת הסרט, יחד עם שאר הסצנות של השניים הפזורות לאורך הסרט כולו כפיסות זיכרון,  מדויקות ועדינות להפליא ומעצבות את דמותו של תומאס ככזו שאנחנו יכולים להבין אותה ואת הרצונות שלה אך לא להזדהות איתה באופן מלא.
 

"האופה מברלין"
 

"האופה מברלין" , צילום: באדיבות סרטי נחשון

 


חלקו המרכזי של הסרט עוסק במערכת היחסים המתפתחת בין תומאס לענת ובנה שנבנית כאן בצורה איטית ומוקפדת. על פני השטח נראה שבדיוק כמו אורן, גם ענת מתאהבת בתומאס דרך המאפים המיוחדים שלו אך ברור לנו שמה שמחבר אותם הוא השכול והכאב. החיבור המיוחד הזה, יחד עם הסוד הגדול שמתפקד כמעין פצצה מתקתקת שיכולה להתפוצץ בכל רגע נתון, נותנים לסרט את המטען הרגשי המרכזי שלו.

זהו סרטו הביכורים של גרייצר וכתסריטאי העבודה של היוצר הצעיר מעט בוסרית. אפשר לראות זאת בבנייה של דמויות המשנה כמו זאת של מוטי (זוהר שטראוס), אחיה של ענת, שהיא דמות  מאוד שטחית וחבל כי הדיון שהסרט מציג בנושא הדת והכשרות שתומאס מתחיל לעבודה במסעדה מטופל בצורה טובה ומעניינת. מנגד יש לציין גם את הסצנות הבודדות של תומאס עם חנה (סנדרה שדה), אימו של אורן, שהם מהיפות והמרגשות ביותר בסרט.
 

"האופה מברלין"
 

"האופה מברלין" צילום: באדיבות סרטי נחשון

 


מבחינת בימוי גרייצר עושה כאן עבודה שלא הייתה מביישת במאי וותיק ומנוסה ומראה לא רק שליטה מוחלטת באמצעי המבע הקולנועי אלא גם סגנון ייחודי ושונה שכמותו עדיין לא ראינו בקולנוע הישראלי. הצילום המהפנט (והמגרה במיוחד) של עמרי אלוני ועבודת העריכה המרשימה של מיכל אפנהיים יוצרים את אחד הסרטים הכי מרשימים ויזואלית שנראו השנה במחוזותינו.
 

שני הכוכבים המרכזיים של הסרט מספקים כאן תצוגות משחק מרשימות . קלקהוף המופנם מספק כאן הופעה נהדרת ומתמסר באופן טוטאלי לתפקיד ולכאב של תומאס. שרה אדלר מדהימה כהרגלה ופשוט מחשמלת את המסך עם נוכחות מרשימה ותצוגת משחק מהמשובחות שנראו כאן השנה שמציבה את מעמדה כאחת השחקניות הטובות יותר שפועלות בישראל כיום. 

בעיה מרכזית של הסרט טמונה בחלקו האחרון של הסרט אז סצנות אובר דרמטיות מחליפות את העדינות הכל-כך יפה של הסרט וזה מעיב מעט על התוצאה הסופית.
 

 "האופה מברלין"
 

"האופה מברלין" צילום: באדיבות סרטי נחשון

 


בשורה התחתונה, "האופה מברלין" הוא סרט ביכורים מרשים ועדין. הוא לא חף מבעיות בתסריט ובחלקו האחרון אך בסה"כ מדובר בחוויה קולנועית מיוחדת במינה שסוגרת בצורה טובה את שנת 2017 בקולנוע הישראלי.

 

ציון: 3.5 כוכבים

 

 "האופה מברלין"
 

"האופה מברלין"(צילום: באדיבות סרטי נחשון)