BETA

מתגעגעים לספי ריבלין: 4 שנים בלי פיסטוק

היום לפני 4 שנים נפטר ספי ריבלין, מאושיות התרבות הגדולות והבולטות בישראל הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בואו להיזכר בתפקידים הגדולים שלו על המסך ובתיאטרון

תיאטרון, סאטירה ותוכניות ילדים

את דרכו המקצועית החל ספי ריבלין בתיאטרון. בשנת 1974, אחרי שסיים את לימודי המשחק ב"בית צבי", הוא הופיע לראשונה על הבמות בהצגה "משרתם של שני אדונים" של תיאטרון החאן, בבימויו של מייקל אלפרדס. על תפקידיו בהצגה היה מועמד לפרס "כינור דוד".


באוקטובר 1975, הזמין אותו מוטי קירשנבאום להשתתף בעונה השניה של תוכנית הטלוויזיה הסאטירית "ניקוי ראש", לאחר שקיבל המלצה חמה מאחד המשתתפים הבולטים בתוכנית - טוביה צפיר.

 

אחד המערכונים הזכורים ביותר שבהם כיכב ריבלין היה "רבי לוינגר דאדא"; לוינגר (בגילומו של ריבלין), הוצג כמטורף (בדומה לאידי אמין דאדא) שמדבר אל אבנים ומשלהב את חסידיו לנהוג באלימות תוך דחיית הריבונות הישראלית (שמיוצגת על ידי שר הבטחון שמעון פרס המגיע לביקור מתחנף וזוכה להתעלמות).

 

בשנים אלה הופיע ריבלין בעיקר בתפקידי משנה. הוא הבליח בסרטים כמו "רק היום", תוכניות טלוויזיה חינוכיות כמו "גם אנו שופטים", והצגות תיאטרון כמו "ערוגות החשק" ו"מסעות בנימין השלישי". אולם דווקא בתחום הבידור לילדים החל ריבלין להתבלט במיוחד.

 

משנת 1975 ועד שנת 1981 הוא שיחק יחד עם שלמה ניצן וציפי מור בתוכנית הטלוויזיה "רגע עם דודלי" שם גילם את דמותו של "פיסטוק".

 

בשנת 1981 החליטו קברניטי הטלוויזיה החינוכית ליצור תוכנית ספין-אוף בכיכובו של ריבלין ובחרו לקרוא לה "בבית של פיסטוק".

 

התוכנית שודרה בין השנים 1981-1983 וכללה 29 פרקים שרובם צולמו בשחור-לבן. אולם ההצלחה הגדולה לה זכתה נבעה בין השאר מהעובדה שהתוכנית שודרה בשידורים חוזרים לאורך כל שנות השמונים והתשעים, וכך הפכה לאחת התוכניות הפופלריות ביותר בקרב ילדי ישראלי ו-ריבלין ("פיסטוק") לכוכב ילדים אהוב.

פוליטיקה ופסטיגלים – שנות השמונים העליזות

ריבלין היה ידוע גם בעמדותיו הפוליטיות, ובשנת 1981 הוא אף כתב ושיחק בתשדירי הבחירות של הליכוד. מעורבותו הפוליטית זכורה דווקא מתשדירי הבחירות לשנת 1984, בהם הגיב לסדרת מערכונים בהשתתפות חברי "הגשש החיוור" שתמכו ב"מערך".

 

המונולוג המפורסם ביותר של ריבלין, "כן ולא", הגחיך את דמותו של מועמד "המערך" שמעון פרס, כשהציג אותו כפולטיקאי מזגזג וחסר דיעה.


במחצית השניה של שנות ה-80 כיכב ריבלין בשתי תוכניות טלוויזיה מרכזיות: בשנת 1985 שיחק לצד ג'וליאן שגרן במיני-סידרה הקומית "התזמורת" שגרן שיחק את מנצח התזמורת וריבלין את עוזרו האישי.

 

התוכנית זכתה בפרס "ורד הזהב" בתחרות במונטרה שבשווייץ. בשנת 1989 הגיש ריבלין, לצד אבי אתגר, את תוכנית הבידור "מוצ"ש", בה גילם גם מספר דמויות זכורות כמו המלצר הארגנטינאי עמנואל ו"יוסהההף" - חדל אישים שרעייתו (השחקנית יעל עמית) עושה בו כרצונה ומאמללת את חייו.


בשנים אלה המשיך במקביל לפעול בתחום הבידור לילדים. בשנים 1987-1988 השתתף ריבלין בתוכנית הילדים המצליחה "הופה היי", שם הוא גילם תפקידים שונים כגון טרזן הישראלי, ספי לוקס רופא העיניים והכבאי ראשון שמשון.

 

בשנת 1990 השתתף בתוכנית הילדים "ציפי בלי הפסקה" לצידה של ציפי שביט וגילם שם את שבתאי השרת ואת אדריאן המוכר של הקיוסק. גם בתוכנית "זהו זה" (שיועדה בראשית ימיה לילדים ולנוער) הגיש ריבלין סידרה של פינות חידה קבועות, שברובן הוא שיחק לצד שולה חן.

 

הדמות המפורסמת שגילם ריבלין בפינות אלה הייתה "נח רב מוח", בלש חריף המנסה לפתור חידה קצרה בשיתוף עם מזכירתו. הפינה המשעשעת זכורה בעיקר בזכות המשפט החוזר של הבלש רב מוח - "עזבי הכל ורשמי הפרטים" שגרם לשולה, מזכירתו המבולבלת, לשמוט מידיה הכול - החל מכוס קפה וכלה בעציץ.


כמו כן, השתתף ריבלין גם בשני פסטיגלים: ב-1989 הנחה את הפסטיגל לצד ציפי שביט וחנה לסלאו, וב- 1993 הנחה לצד חני נחמיאס.

 

ארצ'י באנקר ומיסטר בין הישראלים – ריבלין מגיע לערוץ 2

בשנות התשעים, לאחר עליית ערוץ 2 החדש לאוויר, כיכב ריבלין בתכניות הטלוויזיה "איצ'ה" (1994-1997), שזכתה להצלחה רבה. "איצ'ה" הייתה קומדיית מצבים שהתבססה על התוכנית "הכל נשאר במשפחה" (הידועה יותר כ"ארצ'י באנקר").

 

בסדרה גילם ריבלין את איצ'ה שולמן - סדרן מוניות עצבני וגזען שחי בדירתו הקטנה עם אשתו התמימה שפרה (עליזה רוזן), בתם "הבלונדינית" שולי (שגית אמת) ובעלה "התימני" ציון (אבי טרמין).


בסוף שנות התשעים שודרה בערוץ 2 סדרה נוספת בכיכובו של ריבלין, שהפעם אף נשאה את שמו ונקראה "ספי". כיוון שבשנת 1993 החל ריבלין לסבול מבעיות במיתרי הקול (שנגרמו, כך התברר מאוחר יותר, מגידולים סרטניים) הותאמה התוכנית "ספי" למגבלותיו והתנהלה תוך שתיקה מלאה מצידו.

 

ריבלין גילם איש מבוגר ושתקן שבכל פרק מסתבך וכושל במשימות פשוטות (בדומה לתוכנית הבריטית "מיסטר בין").


למרות הבעיות במיתרי הקול, המשיך ריבלין להופיע בטלוויזיה ("אופסייד", "בא רגוע", "הרצועה", "אלביס"), בקולנוע ("הסודות") ובתיאטרון ("זכרונות מפפריקה", "שלגייה", "כלוב העליזים") - כל זאת עד לשנת 2012, אז עבר ניתוח נוסף שגרם לו לאבד את קולו באופן סופי.

 

בכל תפקיד שאי פעם הופיע בו נתן ריבלין את כולו וברא לדמות עולם ומלואו. מותו הוא אבידה גדולה לעולם התרבות הישראלי.