BETA

28.01.2018

09:39

נושאים חמים

צבי יחזקאלי בטור מיוחד: מדוע לאירופה לא היה סיכוי מול דאעש

התסכול מחוסר ההשתלבות, ההתחזקות בכלא, המודיעין שנרדם בשמירה וההגנה על חופש הביטוי: לקראת "בזהות בדויה", צבי יחזקאלי חוזר אל המגמות הקודמות שאירופה פספסה

אנחנו מסקרים את עליית האסלאם באירופה כבר כמעט עשור. ב-2010 התחיל להתגבש הרעיון לבדוק ולראות מה קורה עם האסלאם באירופה, מפני שהמזרח התיכון – רגע לפני תחילת האביב הערבי – כבר התחיל את הטלטלה שלו. 

 

באירופה, החלוצים שיצאו לעבוד במדינות היבשת התחילו כבר להבין שלמדינות שלהם הם לא יחזרו, ושהם חייבים חיים אסלאמיים באירופה. מה גם שהדור השלישי והרביעי של המהגרים באירופה כבר יצר את הכתובת שהיתה ברורה עוד קודם – שהרב תרבותיות, ההשתלבות במרחב האירופי בכל מה שקשור לתרבות ובכל מה שקשור לדת – פשוט לא תתרחש. האסלאם בא לאירופה לא כדי להשתלב דתית, אלא כדי להשתלב חברתית, וזה דבר שהיווה מכשול לאחר שניים או שלושה דורות. 

 

בסדרה "אללה אסלאם", פרשנו את השיח האסלאמי הערבי שנמצא באירופה אבל האירופים לא שומעים אותו: שמענו על הבדלנות, הרובעים, הגטאות שיש כמעט בכל עיר באירופה. בבריסל יש את מולנביק – ששם, אגב, יש מהומות כבר שבועיים, אינתיפאדה קטנה שלא מסוקרת כלל; בצרפת סן דני, מונפרמה וסרסיל, כל הפרברים של הרינג מצפון לפריז; מצאנו גם שבשבדיה ברוזנגארד שבמאלמו יש אזורים שהמשטרה לא נכנסת אליהם, בשטוקהולם ברובע רינקיבי, בלונדון באיסט – כל המקומות הללו בעצם התחילו להתהוות לא רק כ-No-Go Zones, אזורים שהמשטרה ממעטת להיכנס ואם נכנסת אליהם אז רק בכוחות גדולים, אלא כאירופה האחרת, החצר האחורית של היבשת. שם הדיבור ששלט לא היה דיבור משתלב, אלא דיבור שאומר שיום אחד התסכול כאן ועיצוב האסלאם ללא שליטה של אירופים, ועם הרבה כסף סעודי וקטארי, יביא לתוצאות – ואכן, התוצאות הגיעו.
 

זירת הפיגוע בבטקלאן בנובמבר 2015 בפריז

זירת הפיגוע בבטקלאן בנובמבר 2015 בפריז (רויטרס )

 

 

עריפות ראש, דקירות וטבח המוני

 

המדינה האסלאמית בסוריה ועיראק, דאעש, קיבלה את התמריץ הגדול שלה ביותר מלוחמים שהגיעו מאירופה. 1,500 באו מבריטניה, 2,000 מצרפת, 1,000 מבלגיה וכן הלאה. לראשונה מזה כמעט מאה שנה, זרמו מוסלמים בכיוון ההפוך – לוחמים יצאו מאירופה החוצה לסוריה ועיראק, לעשות את הג'יהאד, והזרים הללו העניקו לדאעש את הכוח החזק והלוחמני ביותר שלהם.


באותו שלב, תהינו האם האירופים התעוררו בסוגיה הזו. אבל בינתיים, נמשך התהליך שהחל ביציאת המוג'אהידין – ברשות האמריקנים, אגב – לאירופה. הם חוזרים ליבשת, ואז אירופה עוברת לשלב הטרור, לשלב שבו דאעש, שיצא ממנה מאיים עליה. 

 

השייח ישב איתנו בבית קפה במרכז לונדון, ואמר ש'למלכה צריך לערוף את הראש', וש'נניף את דגל דאעש על דאונינג 10'. כששאלתי את שרת הפנים הבריטית איך מותר לדבר כך, היא ענתה שאלה גבולות חופש הביטוי

 

מכאן, ראינו את סדרת הפיגועים המאוד מאוד קשים בצרפת: פיגועי יחידים של עריפות ראש ודקירה, פיגועים גדולים כמו מתקפת הטרור על הבטקלאן בנובמבר 2015, ופיגועי הדריסה בניס, הביאו את צרפת תוך שנתיים ל-300 הרוגים בטרור. גם בבריטניה הטרור הכה קשה מאוד, וכך גם בטורקיה. מפגעים בודדים, זאבים בודדים, בין אם זה בצפון אירופה הנורדיות או בגרמניה, ביצעו פיגועים במקומות שאף פעם לא ידעו מהם פיגועים. יחד עם הפיגוע בשדה התעופה בבריסל, המוג'אהידין החוזרים הבהירו לכולם שיש פה ארגון שקוראים לו דאעש, והוא עושה לאירופים את מה שמעולם לא דמיינו שיקרה להם.

 

פיגוע דריסה בגשר ווסטמינסטר בלונדון
 

פיגוע דריסה בגשר ווסטמינסטר בלונדון (רויטרס )

 

 

לא לציתות


אם מתחקים אחרי מסלולם של המוג'אהידין, מוצאים שהתחנה הראשונה שלהם היתה בבית הכלא, בדרך כלל על עבירות פליליות. שם הם מקבלים אינדוקטרינציה אסלאמית, מתחזקים ויוצאים כמוסלמים אדוקים, המאמצים את הפרשנות לפיה שהאירופים כופרים וכל האירוח שלהם את האסלאם בכלל לא נחשב. כתוצאה מכך, דאעש יצאו מתוך האירופים. את כל זה תיארנו באללה אסלאם ובהיג'רה – את ההגירה שעשה הנביא מוחמד ממכה למדינה, השוו לוחמי דאעש ליציאה מלונדון פריז ובריסל לא-ראקה, לממש את הג'יהאד. 

 

בגרמניה, פריז, לונדון ובריסל, המוג'אהידין החוזרים הבהירו  שיש פה ארגון שקוראים לו דאעש, והוא עושה לאירופים את מה שמעולם לא דמיינו שיקרה להם


האירופים לא ראו את זה מגיע. מצד אחד הם ראו שהאוכלוסיות הגדולות, המאסות, אכן השתלבו ביניהם, והם לא חשבו שמיעוט שכזה יכול להפוך את הקערה על פיה, כפי שקרה בפועל. בנוסף, בתוקף החוקות האירופיות, המעקב, הציתות, ההאזנה במסגדים לאנשים מאוד מאוד קשה; שימו לב שהמון מפגעים ניצלו את המצב הזה, כמו מוחמד מראח שהיה תחת פיקוח של הביטחון הצרפתי ועשה פיגוע בתלמוד תורה בליון והרג חמישה יהודים, או מהדי נמוש שהיה בכלא הצרפתי, יצא למדינה האסלאמית, נלחם שם, ערף ראשים, חזר לצרפת ולא במפריע לקח קלצ'ניקוב והרג 2 יהודים במוזיאון היהודי בבריסל. האירופים ידעו על התופעה בכלליות, אבל לא ידעו למקד את המעקב. גם המודיעין האירופי, עד שהתחיל לשתף מידע ולהבין איפה צריך לשמור על הגבולות הפתוחים וגבולות חופש הביטוי, היה שותף לכך שאירופה הופתעה לגמרי. 

 

הנה דוגמה אחת, מייצגת ומטלטלת: ישבנו עם השייח של דאעש, אנג'ם חודארי, בחופשיות בבית קפה במרכז לונדון, והוא אומר ש"למלכה צריך לערוף את הראש", ש"אנחנו בעד המדינה האסלאמית", ושבגלל שהבריטים לקחו לו את הדרכון שלא כדי שלא ייצא מבריטניה - המדינה האסלאמית תבוא לבריטניה. "נניף את דגל דאעש על דאונינג 10 והבית הלבן", הצהיר. 

 

כששאלתי את שרת הפנים הבריטית איך זה שמותר לדבר כך, היא ענתה שאלה גבולות חופש הביטוי. רק אחרי הודאות של לוחמים שחודארי הוא זה ששיגר אותם, הוא נכלא לכמה חודשים – וכיום שוב מסתובב חופשי. ה-DNA האירופי לא מאפשר את סגירת הגולל על התופעות הללו אלא רק משאיר אותן ברקע – וכאן, בעצם, נמצא המלכוד הגדול.

 


מחר: איך העולם המערבי מפספס כיום את הג'יהאד הבא